לשאלת השואל היקר 

ברור שיש לשקול כל יציאה על שום מה, וכן ברור שהקו המנחה של חז"ל גם במציאות ימינו שכל כבודה בת מלך פנימה, האשה זה לא חלון ראוה בראש כל חוצות. 

ובאשר למציאות ואנשי המציאות, ראשית המצב עגום, וכפי שכל הזמן מארי היה מדגיש לסטים כמותך כבשוה, וראה בספרי טהרת משה בשו"ת מארי. ואין להביא ראיה למציאות מפורקי עול אשר מנצלים את זכותם הדמוקרטית ללכת על הראש וברצונם לתת זכויות לכל החיות מהלכי שתים שיממשו את רצונם כהבנתם, ולפי דבריהם כל התורה היא מזמן לא מציאותית. כך שיש להבחין בין מציאות לכורח המציאות. והדבר ביד כל אדם כדי לקבוע את המציאות בביתו בבחינת להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו- על אוזן שומעת. 

וראה בדברי רבינו באישות  פרק יג הלכה יא 

מקום שדרכן שלא תצא אשה בשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית - נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות מכל הרדידין, ואם היה עשיר - נותן לה לפי עשרו כדי שתצא בו לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב: כל כבודה בת מלך פנימה. 

וברור שיש לשקול באיזון רב עד כמה נכון שהאשה תצא לבילוי בקניונים וכיו"ב והבן כי התורה כביכול הכתימה את לאה "ותצא דינה בת לאה" ודרשו שהיא היתה כאמה כן בתה יצאנית בת יצאנית והגיע לקלקול, כי כבר לאה יצאה לפני יעקב מקושטת ועלה הדבר במחיר שהבת שלה הבינה שהיא מחמירה יותר ומתקשטת למי? לפני כל העולם, והתוצאה ידועה. צריך הרבה שקילות דעת בענין זה. נכון שהאשה נבראה ליופי כפי שאמרו ביבמות, אבל היופי צריך להיות במקום הנכון, לא עם סמרטוטים בבית לבעלה ובחוץ היא מתראת לעיני כל כושתי המלכה בשעתה, ויתכן שהבעל למיצער עוד שמח להראות העמים את יופיה וכו', אך בודאי שאין זו מידת בנות ישראל הצנועות באיכותן מבית ומחוץ.