מה משיב הרב על תורת הסוד בדברי הרמב״ם ועל שאלת היכרותו עם הזוהר?
כנהר שלום,
א. מהו יחסו של רבנו לתורת הסוד, הקבלה והזוהר? הרי במקומות רבים כותב רבנו דברים חריפים כנגד דעות המקובלים לדוגמה בספר המורה פרק סא, סב, פירוש המשניות עבודה זרה פרק ז הלכה ד ועוד מקומות רבים. יורנו רבנו דעתו דעת תורה כי נבוכים אנו ארץ חיים.
ב. האם רבנו ראה את ספר הזוהר? אם כן מה היה יחסו אליו? ואם לא האם היה מקבלו אילו היה רואה אותו?
א גם בדברי רבנו יש תורת סוד. יש תכנים שהוא יתנגד להם.
ב גם הרמב"ן שהוא יותר מאוחר, טרם ראה את ספר הזוהר.
תכנים לקריאה נוספת
כיצד מתיישבים דברי הרמב״ם על עונש לעבירה עם מחילת עוונות ראשון ראשון?
במסכת אבות פרק רביעי משנה כ"ח כתוב: לידע ולהודיע ולהיוודע שהוא היוצר .....והוא הדיין.... שאין
לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו.
וכתב הרמב"ם בפירוש: אשר לא יקח שוחד הטובות. כגון שיעשה אדם
אלף טובות ורעה אחת, אינו מנכה לו יתעלה אותה העבירה....אלא נתבע על זו, ומקבל שכר על אלו וכו'.
משמע מכאן שאין הקב"ה מוחל על שום עוון.
ואילו בהלכות תשובה פ"ג ה"י כתב הרמב"ם:
בשעה ששוקלין עוונות אדם עם זכייותיו, אין מחשבין עליו תחילת עוון שחטא בו ולא שני,
האם יש לכרוך ברכת בשמים ברחוב בהזכרת נפטרים ולעילוי נשמתם?
אני בד"כ שאני הולך ברחוב ויש שיח הדס או עשב או פרחי יסמין את עצי או מיני בשמים אני עוצר ומברך אם שם ומלכות את הברכה ואמר שתאה הברכה לע"נ הנפתרים שאני מכיר ואני מזכיר אותם גם נפתרים שמזמן נפתרו האם זה מועיל לנשמת אותם הנפתרים האם יש מקור לנהגו שזה מנהג בעלמא?
כיצד מתיישבים עונש כרת והחלק לעולם הבא במשנת הרמב״ם, ומה כוחה של התשובה?
השאלה:
ידוע שלשיטת הרמב"ם, העולם הבא הינו עולם הנשמות אליו מגיע אדם לאחר מותו.
והיעדר חלק לעולם הבא הינו ה"כרת" - והינו מצב בוא אדם אובד לגמרי כחומר, ולא זוכה להשארות הנפש.
כך מתבאר מהקדמת הרמב"ם לפרק חלק:
"והרעה השלמה והנקמה הגדולה הוא שתיכרת הנפש ותאבד, ושלא תהיה חיה וקיימת, והוא הכרת הכתוב בתורה, כמו "הכרת תכרת הנפש ההיא". ואמרו ז"ל (סנהדרין סד, צ.) "הכרת בעולם הזה, תכרת בעולם הבא". ונאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". "
כיצד מפרש הרמב״ם את ״בראשית״, והאם פירושו סותר את טעמי המקרא?
שלום לכבוד הרב רצון ערוסי שליט"א.
ברצוני לשאול שאלה הנוגעת להבנת פשט הכתוב בתורה שבכתב.
בפסוק בראשית ברא ראיתי פירושים על ידי גדולי המפרשים בעם ישראל המפרשים את המילה בראשית כסמוכה למילה ברא. והתקשיתי כיצד אפשר כך אם הרי יש לנו מסורת של טעמים ממשה רבינו שיש טעם מפסיק של טפחא בין המילה בראשית למילה ברא. מדוע לא התייחסו לכך בפירושם? האם זה לא מעיד על כך שהמילה בראשית איננה סמוכה והיא צריכה להתפרש על פי הפשט באופן אחר למשל בראשונה או בתחילה?
מדוע אומרים לפני הלימוד את משנת ״כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא״?
שלום וברכה לרב , אשמח לדעת מה הטעם שכבוד הרב אומר (או באופן כללי למה אומרים) לפני הלימוד משנת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?
מדוע חצי אינו סותר את הניגוד בין זוגי לנפרד בביאור מלאכת ההיגיון?
כנהר שלום,
שאלה בהבנה
בבאור מלאכת ההגיון כותב רבנו שזוגי ונפרד הם נגדיים. האם חצי הוא לא זוגי ולא נפרד ואם כך הם אינם נגדיים?
לאיזה מכוחות הנפש שייך הרצון לפי הרמב״ם?
שלום כבוד הרב.
האם הרצון לפי רבנו הוא בתוך אחד מחלקי הנפש? או שהוא מוגדר כמשהו אחר שלא קשור אל אחד מחלקי הנפש... ואם הוא לא אשמח לדעת מה מקורו לפי רבינו.
בתורה מכת"ר.
הערת עורך: אין בתשובה קביעה כיצד היה הרמב״ם מתייחס לספר הזוהר אילו ראה אותו.