האם מותר לחולה לקרוא תהילים לרפואתו לפי הרמב״ם?
לכבוד הרב שליט"א, שלום
האם ביטחון בה׳ מאפשר להמתין לנס בשעת סכנה? מן הטיפול בחולה בשבת ועד ההיערכות של יעקב למפגש עם עשיו, מתבררת חובה אחת: לפעול להצלה ולהישמר מסיכון לצד התפילה.
🛡️ האם ביטחון בה׳ מאפשר להימנע מפעולה בשעת סכנה? האזינו לדברי הרב על אחריות, הצלה ותפילה.
כשהשתתפתי באירוע של מצווה בבני ברק וראיתי המונים ברחובות, עלתה בליבי השאלה: הרי הלכה היא שאין סומכין על הנס — כיצד עלינו לנהוג מול סכנה? הכלל שאין סומכין על הנס מחייב התנהגות וזהירות. מול מחלה או סכנת חיים אין לשבת בחיבוק ידיים ולצפות שהנס יחליף את הפעולה הנדרשת.
לפי הרמב״ם, חולה שיש בו סכנה מקבל את הטיפול הנדרש גם בשבת, על פי רופא אומן. אין להתמהמה בפעולות ההצלה. גדולי ישראל וחכמיהם פועלים בעצמם, ואסור להתמהמה בהצלה; אין לחפש גוי כדי להימנע מעשיית המלאכה הנדרשת להצלה.
הרמב״ם מנמק זאת בכך שמשפטי התורה הם רחמים, חסד ושלום. לשונו תקיפה כלפי מי שאוסרים את חילול השבת הנדרש בפיקוח נפש. ההקפדה על ההלכה מחייבת כאן להציל חיים.
קיר שעלול ליפול הוא דוגמה לסכנה שיש להתרחק ממנה. כניסה לסיכון מתוך ציפייה שההשגחה תציל אינה דרך ראויה. חכמים מזהירים כי גם אם אדם עבר בשלום, מנכים לו מזכויותיו: עצם ההישרדות אינה מצדיקה את ההסתכנות.
יעקב התכונן למפגש עם עשיו בתפילה, בדורון ובמלחמה. הוא פיזר את אנשיו ונקט אמצעים לקראת הסיכון האפשרי. ההיערכות המעשית והתפילה משתלבות: האדם עושה את המוטל עליו ומבקש את עזרת ה׳.
מסקנת הדברים: אין להמתין לנס במקום הפעולה הנדרשת. יש לפעול להצלה ולהתרחק מסיכונים; בפיקוח נפש אין להתמהמה גם בשבת. לצד העשייה מתפללים לסיוע משמים.
לדוגמה נוספת של זהירות מעשית בנסיבות אחרות, ראו את הדיון על מזון שנמצא בבתי מגורים בשטח הלחימה וחשש הרעלה. זו הרחבה למקרה נפרד, ולא המקור לכלל הנידון כאן.
מה מחייב הכלל ״אין סומכין על הנס״ בשעת סכנה?
הכלל ״אין סומכין על הנס״ הוא חיוב הלכתי מעשי, ולא השקפה בלבד. אדם חייב לפעול מול מחלה וסכנה ולעשות את המוטל עליו, במקום לשבת בחיבוק ידיים ולצפות לנס. לצד הפעולה וההיערכות מתפללים לעזרת ה׳.
כיצד נוהגים בחולה שיש בו סכנה בשבת?
לפי הרמב״ם, עושים לחולה שיש בו סכנה את צרכיו הנדרשים להצלה גם בשבת, על פי רופא אומן, ואסור להתמהמה. גדולי ישראל וחכמיהם פועלים בעצמם; אין לעכב את ההצלה בחיפוש גוי שיעשה את המלאכה. הדגש הוא על חובת ההצלה ללא שיהוי.
מדוע אין להסתכן במעבר ליד קיר נטוי גם כשבוטחים בה׳?
קיר נטוי עלול ליפול, ולכן יש להתרחק מן הסכנה ולא להיכנס אליה מתוך ציפייה לנס. חכמים מזהירים כי גם מי שעבר בשלום מנכים לו מזכויותיו. הצלחה להיחלץ מן הסיכון אינה מצדיקה את עצם ההסתכנות.
כיצד היערכות יעקב למפגש עם עשיו משלבת תפילה ומעשה?
יעקב התכונן למפגש עם עשיו בתפילה, בדורון ובמלחמה, פיזר את אנשיו ונקט אמצעים לקראת הסיכון האפשרי. זו דוגמה לעשיית המוטל על האדם לצד בקשת עזרת ה׳: התפילה מלווה את ההיערכות המעשית ואינה מחליפה אותה.
בהלכות תשובה פרק ט:א הוא אומר "בשמחה ובטובת נפש" מה החילוק
אנחנו אומרים בתפלת ראש השנה "כי אתה סלחן לישראל" מדוע זה לא דומה לאומר שה' וותרן?
שלום לכבוד הרב רצון ערוסי שליט"א.
ברצוני לשאול שאלה הנוגעת להבנת פשט הכתוב בתורה שבכתב.
בפסוק בראשית ברא ראיתי פירושים על ידי גדולי המפרשים בעם ישראל המפרשים את המילה בראשית כסמוכה למילה ברא. והתקשיתי כיצד אפשר כך אם הרי יש לנו מסורת של טעמים ממשה רבינו שיש טעם מפסיק של טפחא בין המילה בראשית למילה ברא. מדוע לא התייחסו לכך בפירושם? האם זה לא מעיד על כך שהמילה בראשית איננה סמוכה והיא צריכה להתפרש על פי הפשט באופן אחר למשל בראשונה או בתחילה?
הרב בדרשה של שבת אמר שאהבה שה' לכלל ישראל אהבה שאין תלוי בדבר. יש אהבה אף על פי שחוטא. האם זה נגד הרמב"ם בהלכות תשובה 7:6
שאלה:
שלום הרב העברית שלי קצת גרוע. אני מארצות הברית. למדתי איגרות הרמב"ם (שילת) עמוד תעט ולא היבנתי מה רב שילת אומר בהערה. האם הוא אומר שלפי רמב"ם המילה "דעה" = אפשר מה שקיבל ממסורה או קבלה ולא צריך עיון שכלי. והוא חולק על רב קאפח שאומר למורה א:נ שדעה צריכה עיון. לא יודע אם אני נכון. אבל באיגרת -הרמב"ם מפורש שאמונה שקבל מקבלה או מסורה לא ידיעה! גם משמע ממורה א:נ. כאשר למדתי את האיגרת חשבתי שרמב"ם רק אומר איפה תהיה מהמקור של האמונות אבל הוא לא מגדיר את המלה דעה-אמונה. מה הרב חושב?
תשובה:
לצערי, אין לפניי את האגרות בהוצאת ובתרגום הרב שילת
האם אגרת הרמב"ם לר' פנחס הדיין היא אכן אמיתית לפי מארי? אם כן, מדוע הוא לא הביא אותה במהדררתו לאגרות הרמב"ם?
לכבוד הרב רצון ערוסי,
נשאלת באתר במפורש על לימוד הקבלה וספר הזוהר, והשבת: ״כלל גדול הוא, שכל לימוד חכמת קודש, שיש בה סתרי תורה, לא ילמד אדם, אלא לאחר שמילא כריסו בבשר ויין״, ובהמשך כתבת שמי שהגיע לדרגה הראויה ״עליו ללמוד… מפי יודעי חן באמת״ (אתר נצח ישראל, ״קבלה - ספר הזוהר״).
ואני שואל: כיצד דווקא אתם, ההולכים בדרכו של רבנו הרמב״ם, לא מתעבים את אלו התכנים שבספרות הקבלה והזוהר, כגון הספירות, הפרצופים, זעיר אנפין וכיוצא בהם? למה לכם לתת לתכנים אלו מקום ולגיטימציה, ואף להציג את לימודם כחכמת קודש?
Shalom HaRav,
Is the azut panim described in teshuvah (2;5) equivalent to megaleh panim batorah (teshuvah 3:11)