בהמשך להלכה היומית על הטיפול בגוסס בשבת.
אבקש לחדד את השאלה.
ישנם חולים המוגדרים סופניים שהטיפול הרפואי שבהם אינו נועד להאריך את חייהם אלא לשפר ולהקל את סבלם עד המוות ("רפואה פליאטיבית").
האם נכון שחולים אלה המוגדרים כחולה שיש בו סכנה נעשה להם כל צרכיהם בשבת אף לא לצורך הצלת נפשות אלא רק כדי ליישב את דעתם ולהקל מסבלם.