ידוע כי מנהגנו הוא לקדש בנחת,ברוגע ובאצילות,ומעל הכל ביישוב הדעת,ועל כן אנו מקדשים בישיבה(לבר מסוכות...),אז מדוע אנו עומדים בתפילה? כי אנו עומדים בפני מלך ואין זה דרך כבוד? וכי קיום ציוויו של מלך וקידוש יום מנוחתו אין זה זוקק כבוד? שגם בקידוש נעמוד בזיע וברתת ללא התנוענעות?! מהו הקו המנחה?

הרה"ג רצון ערוסי