לפי הרמב"ם חובה-מצוה להניח בכל יום, למעט לילה שבתות ומועדים, או שאינו נקי בגופו וכיו"ב, או אונן או אבל ביום ראשון. 
אמנם הרמב"ם לא כתב מפורשות מ"ע להניח בכל יום, לא בסה"מ ולא בכרוז ולא בחיבור בהל' תפילין, אולם הדברים מוכחים מדבריו. 
הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פ" ד ה"ז: תפילין כל זמן שמניחן-  מברך עליהן ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום..ועוד כתב שם ה"כה: צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, ועוד שם הכ"ו: אף על פי שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל, אמרו חכמים: כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו מניח תפילין - עובר בשמונה עשה ... וראה גם בהלכות ברכות פי"א: יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות,
מכלל דבריו אתה למד שעיקר המצוה להניח כל היום, ואין זה מצוה מהודרת או מובחרת אלא כך עיקר המצוה, ולכה"פ בתפילה וק"ש, וכשם שבהל' תפילה קבע הרמב"ם מ"ע להתפלל בכל יום, לכה"פ תפילה אחת או אף יותר, אך אין מנין התפילות מהתורה אלא מתקנת חכמים (ראה הל' תפילה פ"א). ה"ה למצות תפילין שהיא לכה"פ פ"א ביום ואפילו לרגעים. וכל אימת שירצה להניח מחדש ביום - מברך מחדש, כי הוא מקיים מצוה מה"ת שהיא להניח  בכל מהלך היום. 
אמת כי הרמב"ם לא כתב מפורשות שמי שאינו מניחן ביטל מ"ע, אבל עדין ציין  שעובר בשמונה עשין, ובהכרח שדיבר שמי מניחן באותו יום, ולא במי שאינו מניחן כלל, שכן מה הרבותא במש"כ בהל' תשובה פ"ג שנהפך לו כעוון, וז"ל: הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם - דנין אותו כפי חטאו, ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים - דנין אותן כפי חטאיהם, ויש להן חלק לעולם הבא ש'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' אף על פי שחטאו שנאמר: 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ', ... וכן חסידי אומות העולם - יש להם חלק לעולם הבא.
וראה למשנה ברורה, ביאור הלכה, (סי' לז סעיף ב ד"ה מצותן וכו') שהביא לפמ"ג שמסתפק אם מן התורה חייב כל היום או מן התורה די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי. ולבסוף מסיק: שאם לא הניח יום א' כלל לתפילין - ביטל מ"ע ובהניח רגע עליו קיים המצוה, אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום. ועוד הביא בשם ספר ישועות יעקב שמן התורה מצותן כל היום.