לכבוד הרב רצון, כנהר שלום!
ידוע מפעלו הכביר של מארי יוסף עמר: "התלמוד המנוקד", וכן דברי ההקדמה של מארי למהדורא זו של התלמוד, והשבח הגדול שמארי משבח את המפעל הזה.
ב"ה אני גם כן משתדל לשמר בלָמדי את מסורת ההגייה היפה (והנכונה) הזו, אך מידי פעם שומע אני קולות כגון "למה צריך להתאמץ?", "הרי השפה היא מוסכמה חברתית כדי להבין, והרי אני מבין גם כשאני קורא ב'שיבוש'!".
ילמדנו רבינו, מה העניין והאם יש עניין דוקא בשימור הלשון הארמית המקורית?
וכן, האם יש 'עניין' לשמר את לשון הקודש בדיבור היומיומי? (שלא בקריאת התורה ובברכת כהנים, ששם חובה לקרוא דוקא בלשון הקדש)

שלום לכבןד מורנו ורבינו
עקב סיבות רפואיות אסר עליי הרופא מלצום
האם מותר לי בימי הצומות לעלום לספר תורה או להיות שליח ציבור? וכל זה שאני לא אוכל ארוחות גדולות, אלא מה שאני חייב.
יורנו רבינו איך לנהוג

שלום עליך מו"ר אולי השאלה קצת כבדת משקל מכדי לענות עליה בשו"ת אינטרנטי או בתשובה של כמה שורות, אך בכל זאת אשמח אם נוכל לקבל התייחסות כלשהי לשאלה עד כמה שאפשר וניתן. מה הגבול בין הבחירה להשגחה לפי רבינו? לדוגמא, מקרה ספציפי שדנו בו, במידה ולאדם, שסה"כ גידל את ילדיו לפי דרכי אבות, יש בן שחס וחלילה יצא לתרבות רעה, האם ניתן לומר שזה "משמיים" או שמא נתלה את הדבר בבחירתו של אותו הבן בלבד? והאם קיימת גישה בראשונים שחולקת על דעת רבינו בתשובה לשאלה הקודמת?תודה רבה!