בס"ד

שלום רב

שאלתי בנוגע לפיאה הנכרית, שמעתי שיש טוענים שכיום השיער מיובא מהודו ויש לו דין של תקרובת עבודה זרה.
מהי דעת הרב בנושא?

בתודה

מה דעת הרב על קיום טקס החלאקה או השתתפות בטקס כזה. האם אין בזה חוקות הגויים, שלא לומר עבודה זרה.
ידוע שהרב קנייבסקי והרב סולובייצ'ק התנגדו נחרצות לטקס זה.
תשובת הרב חשובה לי ביותר - הלכה למעשה בקרוב מאוד.
תודה.

האם אדם שיצא מביתו( או מחדרו) באמצע הסעודה, להביא עוד אוכל או שתיה,או אפילו רק הלך להתפנות. האם זה נחשב שינוי מקום וצריך לברך אחרי ולפני, או שנאמר שהמקרים בהלכה שנחשב שינוי מקום, דיברו רק על מצב שהאדם שינה מקומו שלא לצורך הסעודה(לקראת חתן,או שיצא לדבר עם חבירו), אבל אם יצא לצורך הסעודה, אינו נחשב ששינה את מקומו?
כמו למשל בסוכה, שאם יצא להביא משהו, אין צריך לחזור ולברך.

כבוד הרב,

רבינו כתב בהלכות אסורי ביאה יד,ד "ואומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל; " אבל בהלכות מלכים ומלחמות פרק ח הוא כתב, "כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן--הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא:"

האם רבינו סותר את עצמו? אולי רבינו הסביר זה במקום אחר?

ואיך להבין את יבמות דף מז,א? "אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל"

בברכה

שלום כבוד הרב!
רבינו בספרו מורה נבוכים (חלק א פרק כג) כתב שכשעמ"י חוטא ההשגחה מסתלקת ואנו נתונים למקרי הטבע, מובן מכך שישנם תקופות בגלות שחלקים מעמ"י יכולים להירצח וכד' כי כך עלה ברצון הגויים אך לכאורה לא כך עלה במחשבתו של הקב"ה. האם משפט כזה הוא נכון בדעת הרמב"ם? (על פניו אור החיים סובר כך, בראשית לז, כא).
כך ניתן להסביר לכאורה את השואה הארורה ומיני פוגרומים וצרות.

שלום כבוד הרב,
הרמב"ם כותב בהלכות דעות (ד, יט) שכאשר האדם "מתקשה הרבה שלא לדעתו, ומסיח עצמו לדבר אחר, והקישוי כשהיה. וימצא כובד ממותניו ולמטה וכאילו חוטי הביצים נמשכים, ובשרו חם. זה צריך לבעול, ורפואה לו שיבעול". ע"כ. שאלתי היא מה קורה כאשר האדם שהוא רווק/אלמן/גרוש נמצא באותו מצב של כובד ממותניו ומטה, ויש לו תחושה של גודש של זרע וכו' שיכולה להיות מלווה בתחושה של אי נוחות (או אפילו כאב מסוים), הרי שקשה לאדם לתפקד בצורה כזאת, וברור שזה מצב לא בריא לפי הרמב"ם (ונראה לי שגם לפי הרפואה המודרנית), בקיצור מה עושים?

שלום עליכם
ישוב הארץ לפי הרמבם האם יש מצווה כזו מדרבנן? או חיובית? או קיומית?
תודה מראש

כתב רבנו בחבורו הגדול הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה טז (דפוס) על גבינה שנעשית על ידי קבה שלשחוטה ״טועם את הגבינה״ משמע שטועם בעצמו כי בהלכות הקודמות פירש שטעימה על יד גוי האם הבנתי נכונה ואם כן נכונה מה טעם שטועם בעצמו
תודה מראש