השגחה- הרמב"ם
שאלה
שלום כבוד הרב!
רבינו בספרו מורה נבוכים (חלק א פרק כג) כתב שכשעמ"י חוטא ההשגחה מסתלקת ואנו נתונים למקרי הטבע, מובן מכך שישנם תקופות בגלות שחלקים מעמ"י יכולים להירצח וכד' כי כך עלה ברצון הגויים אך לכאורה לא כך עלה במחשבתו של הקב"ה. האם משפט כזה הוא נכון בדעת הרמב"ם? (על פניו אור החיים סובר כך, בראשית לז, כא).
כך ניתן להסביר לכאורה את השואה הארורה ומיני פוגרומים וצרות.
תשובה
הדברים עמוקים ובוודאי שאין לנו יכולת להכיל בדיון זה אסונות כמו שואה.
על כל פנים, עניינים אלו תלויים בהבנת הגדר של הסתר פנים, לא של ה' אלא שלנו מה'.
