עד שלא ידע: גבול השתייה וסוד ההשגחה
תוכן
לשון הרמב״ם על שתייה ושינה מתפרשת בשיעור כעצירה כשהראש מכביד, כדי להפיג את השכרות ולא לאבד את הדעת. השמטת הביטוי בין ארור המן לברוך מרדכי מתבארת כפתיחה לקריאה אגדית ואמונית, ולא כאמת מידה כמותית: להכיר בגבולות הבנת ההשגחה, להודות על הישועה ולחדש את הזהות היהודית.