המבוגר המחויב מברך ומדליק. את הנרות הללו, שאמירתו יסודה במנהג, יכול ילד לומר או לשיר. יש המתחילים אחרי הדלקת הנר הראשון ויש האומרים את הקטע בתום ההדלקה.
הגדול המחויב מברך ומדליק. אמירת הנרות הללו היא מנהג, ולכן הילד יכול לומר את הקטע או לשיר אותו בזמן שהאב מדליק. יש האומרים אותו אחרי הנר הראשון ויש הממתינים לסוף ההדלקה.
לפי דין התלמוד ומנהגנו, האבל גומר את ההלל בחנוכה בברכה ומברך שהחיינו בהדלקה בלילה הראשון. ההלל הוא חיוב אישי שאינו תלוי בציבור. השיעור מבחין בין חיוב החנוכה להלל של ראש חודש שמקורו במנהג, ומציג מנהגים שונים בבית האבלים בלי לייחס אותם לדין התלמוד.
מלמד שאשתו מדליקה עליו בזמן יוצא בהדלקתה. עם זאת, ראוי לישיבה לקבוע סדר לימוד המאפשר לתלמידים להדליק בזמן. ההבחנה בין שעת המצווה לכתחילה לבין האפשרות להדליק באיחור נוגעת להלכה ולמסר החינוכי של האור בשעת בין השמשות.
המנהג שהתפשט הוא לברך את כל הברכות לפני ההדלקה. עם זאת, ברכת להדליק חייבת להקדים את המעשה, ואילו שעשה נסים ושהחיינו יכולות להיאמר סמוך לו גם תוך כדי ההדלקה. השיעור דן גם בכוונה להדלקות נוספות ובסדר הנרות, ומדגיש שאין לעשות מחלוקת מכיוון ההדלקה.
נרות ריחניים כשרים לחנוכה וההנאה מריחם אינה בכלל האיסור להשתמש באורם. נבחנים ההבדל מנר שבת, תנאי הדלקה שכבתה, השימוש בגוף השמן והמחלוקת על השמן שנותר לאחר המצווה וביום השמיני.
להבנתי, אין בנר חנוכה דרישת בעלות כבלולב ביום הראשון. הגוזל נר עובר עבירה ואסור לו לברך עליו, אך בדיעבד הוא יוצא ידי חובת ההדלקה. עליו להשיב את מה שנותר ולשלם על מה שכבר נשרף.
יחידת הדיור קובעת מי נכלל בהדלקת הבית, גם כשאין בין הדיירים קרבה משפחתית. אורח שאין מדליקים עליו בביתו משתתף בהדלקת המארח. כניסה נפרדת עשויה לחייב בהדלקה נפרדת גם כשהאורח אוכל עם מארחו.
ההדלקה בפתח הבית או בפתח החצר הפונה לרחוב מבטאת נר איש וביתו. שתי כניסות משני כיוונים מעוררות חשש מפני הרואים. בהדלקה במלון, בבית הכנסת או באולם יש להבחין בין חובתו של האדם הנמצא שם לבין הדלקה הנעשית כמנהג הציבור.