המדליק בנר גזול בחנוכה, האם עלתה לו מצווה?

נושאים מרכזיים:

• השאלה הבסיסית: האם הדלקת נרות חנוכה גנובים או גזולים מקיימת את מצוות החג? האם שימוש בשמן/נרות בטעות פוסל את המצווה?
• השוואה למצוות אחרות (לולב): הדובר משווה את דין נרות חנוכה לדין לולב ביום הראשון של חג הסוכות, שם נאמר "ולקחתם לכם" - דבר המצביע על דרישה שהלולב יהיה בבעלות המשתמש. הוא מציין שבמקרה של לולב, אפילו שותפות בפרוטה לא מועילה, ושאפילו בן הלוקח את לולב אביו לאחר שהאב כבר יצא ידי חובה - לא יצא ידי חובה בעצמו.
• ציטוט: "נראה למשל לולב ביום הראשון צריך להיות לקחתם לכם משלכם. ואז נטאל לעצמנו שאדם החליף לקח לו לב שלו שלא בטעות לא בתורת גניבה לא בתורת גזלה האם יצא ידי חובתו? לא. כיוון ולקחתם לכם ושלכם אפילו בשאול לא מועיל."
• דחיית ההשוואה ללולב: הדובר מסביר שההשוואה ללולב אינה מדויקת מכמה סיבות:
• בנרות חנוכה, אורח המתארח אצל מארח יוצא ידי חובה על ידי השתתפות בפרוטה, דבר המעיד על שותפות ומבטל את הצורך בבעלות מלאה.
• בן הסמוך על שולחן אביו יוצא ידי חובה בהדלקת נרות של אביו ללא השתתפות בפרוטה.
• בניגוד ללולב, בו שותפות פוסלת, בנרות חנוכה שותפות בפרוטה מועילה.
• ציטוט: "די לנו בכך אם נזכור שבן הסמוך על שולחן אביו יוצא ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה של אביו למרות שהוא לא משתתף בפרוטה כי הוא סמוך על שולחן אביו. ולעניין לולב אם הבן יקח את הלולב של אביו אפילו שאביו כבר יצא ידי חובת המצווה הוא לא יצא ידי חובה כי זה לא קחתם לכם זה לא משלכם דבר נוסף בלולב אם למשל הבן השתתף בפרוטה לא יועיל כי בלולב של שותפים זה לא מועיל ואילו בנר חנוכה בפרוטה לבד כבר יש שותפות יוצא ידי חובה זאת אומרת כל הניסיון ללמוד מאצלו ולקחתם לכם ושלכם הוא ניסיון לא מוצלח."
• "מצווה הבאה בעבירה אין מצווה": עולה הטענה שאם הנרות גנובים/גזולים, המצווה נעשית באמצעות עבירה ולכן אינה תקפה.
• הבדלה בין מצווה מדאורייתא למדרבנן: הדובר מציין שנרות חנוכה הם מצווה מדרבנן, ומתייחס לדברי הרמב"ם בהלכות לולב, שם מבואר שפסול לולב מחמת גזל/גניבה תקף רק ביום טוב הראשון (שהוא מדאורייתא), אך לא בשאר הימים (שהם מדרבנן). מכאן הוא מסיק שלגבי נרות חנוכה (שהם מדרבנן), בדיעבד יוצאים ידי חובה גם בנרות גנובים/גזולים.
• ציטוט: "הרמבם כתב בהלכות לולב פרק שמיני הלכה הט אלו שאמרנו שהן פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני הם שאר הימים הכל כשר. כלומר לא לו גזול או שאול יוצא ידי חובה ביום הראשון כיוון שצריך להיות ולקחתם לכם וזה ביום הראשון אבל ביום השני בהלך אף על פי שזה גזול מצווה הבאה בעבירה בדרבנן כי מיום שני ואלך זה בדרבנן יוצאים ידי חובה לכן נראים הדברים שהדבר פשוט שאם אדם גנב שמן חנוכה או נרות חנוכה הוא עבר עבירה זה דבר ברור אבל בדיעבד הוא יוצא ידי חובה כי אין את החסרון ולקחתם לכם ואין את החסרון של מצווה בא בעבירה המצווה כי לפי רבנו במילד דרבנן היא כן מצווה."
• חובת השבת הגזלה: עולה הטענה שאף על פי שיצא ידי חובה, עדיין קיימת חובה להשיב את הגזלה. הדובר משיב על כך באמצעות דין "קנה בשינוי" - אם אדם גנב חומר גלם ושינה אותו (למשל, עצים שעשה מהם ארון), הגזול קנה את החפץ החדש וחייב רק לשלם את שווי הגניבה. כך גם בשמן/נרות חנוכה שכבר הודלקו - הם "עבדו עולם" ואי אפשר להשיבם, ולכן החובה היא רק לשלם את שוויים. לגבי השמן/הנרות שלא הודלקו, עליהם חלה חובת השבה.
• ציטוט: "אם אדם גנב נניח עצים ועשה עשה מן העצים ארון אז הוא קנה אותו בשינוי הוא כבר הארון הוא לא של הנגנב הוא לא של הנגזל זה שלו הוא קנה אותו בשינוי. הוא חייב רק דמים כי הוא קנה גנב ממנו עץ. ועכשיו יש כבר ארון זה שינה את פניו. הוא חייב רק בדמים. כל שכן אם אדם גנב מים ושתה חייב רק בדמים הוא לא יכול עוד להשיב. גנב פרי ואכל הוא חייב בדמים כיוון שהוא כבר אכל את זה. כך אותו דבר שמן חנוכה ונר חנוכה. מה שכבר דלק וזה הוא קיים מצווה אבל הוא לא יכול. הוא משיב את השמן כי הוא לא יכול להשיב את השמן זה כמו פרי שני חל מים שהוא ששתו אותו וזה חייב רק דמים ולא השבה."
• איסור ברכה על גזול: הדובר מביא את הפסוק "ובוצע ברך ניאץ ה'" ומסביר שאסור לברך על דבר גזול. למרות שבדיעבד יצא ידי חובת הדלקת הנר, לא היה עליו לברך על הנרות הגנובים/גזולים.
• ציטוט: "נאמר לא ובוצע ברך מעץ השם. כלומר, אדם שלוקח משהו גזול הוא מברך עליו, לוקח לחם גזול ומברך המוציא לחם לארץ ובוצע ברך מעץ השם. כאן הוא מקיים מצווה על ידי דבר שהוא גזול. זה אסור אבל בשורה תחתונה הוא יצא ידי חובת הנר אבל ברכה לא היה צריך לברך וודאי וודאי שלכתחילה אסור היה לו לגנוב ולגזול."
• איסור לכתחילה: הדובר מדגיש באופן ברור שלכתחילה אסור לגנוב או לגזול נרות/שמן לצורך מצוות חנוכה.
• ציטוט: "ודאי וודאי שלכתחילה אסור היה לו לגנוב ולגזול."

מסקנות עיקריות:

• בדיעבד, אדם שהדליק נרות חנוכה גנובים או גזולים - יצא ידי חובת המצווה, מכיוון שמדובר במצווה מדרבנן ואין בה את החיסרון של "ולקחתם לכם".
• עם זאת, אסור לברך על נרות גנובים או גזולים.
• לכתחילה, אסור בהחלט לגנוב או לגזול נרות/שמן לצורך קיום המצווה.
• במקרה של שימוש בטעות בשמן/נרות שאינם של המדליק, נראה שהדין יהיה קל יותר מגניבה/גזלה מכיוון שאין כאן כוונה לעבור עבירה. הנושא של שימוש בטעות נזכר בתחילת הקטע אך לא נדון בו לעומק.

נקודות חשובות נוספות:

• הדיון מתייחס למקרה בו הנרות כבר הודלקו. לגבי השמן/הנרות שנותרו, קיימת חובת השבה כספית (במקרה של שימוש) או השבה פיזית (במקרה שלא נעשה שימוש).
• הדובר מציין מקרה שקרה בבית מלון בו קבוצה אחרת הדליקה בטעות בנרות של קבוצה אחרת, דבר שהוביל לצורך להשיג נרות חלופיים לפני שבת. אירוע זה מעורר את השאלה ההלכתית הנדונה.

לסיכום, קטע השמע מציג ניתוח הלכתי מפורט של סוגיית הדלקת נרות חנוכה גנובים או גזולים, תוך השוואה למצוות אחרות, התייחסות לדרגות החיוב (דאורייתא ודרבנן) ודיון בהשלכות המעשיות, תוך הדגשה על האיסור לכתחילה לנהוג כך.