הצלת אדם שאינו נמצא לפנינו
כתב רמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש א:יד): * הרואה את חברו טובע בים, או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו, או שישכור אחרים להצילו, ולא הציל, * או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, * או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו -- העושה אותם עובר על "לא תעמוד על דם רעך–. רמב"ם לא כתב "השומע שחברו טובע בים...". האם אפשר לדייק מכאן, שהחובה להציל אדם שטובע בים חלה רק על אנשים שנמצאים במקום ורואים אותו?
