אסור לי להתייחס ל מקרה שאירע, כי יש צורך לשמוע את הנוגע בדבר ולשמוע עדים כשרים. ולכן, הנני מתייחס למקרה היפותטי, שבו אמר אדם על מחבר המשנה ברורה את הדברים האמורים. וכל שכן אם את אותם דברים אמר ראש ישיבה. ראשית, יש להיזהר שלא לומר על כל אדם שאומר דברים שנראים לי כדברים פסולים, שאותו אדם הוא אפיקורוס. ככלל, בניין זה, יש לאמץ את ההגדרות ההלכתיות שהרמב"ם כתב בהלכות תשובה, פרק שלישי. ולפי אותן ההגדרות, אדם או רב שאמר דברים אלו, שהם חמורים ואסורים להיאמר, אינו אפיקורוס. כי בעוונותינו המרובים, מרבים בימינו להשתמש בביטוי הזה, שלא כהלכה, והמשתמשים בו שלא במקרה הנכון, נכשלים בעבירה. כי אין זה דבר של מה בכך לומר על אדם שאינו אפיקורוס, שהוא אפיקורוס. וכל שכן כשנותנים לכך פרסום ברבים. אם אדם אמר בדרך של ביזוי או לגלוג את אשר אמר על מחבר המשנה ברורה, הוא מבזה תלמידי חכמים וחייב נידוי. והואיל ומחבר המשנה ברורה כבר אינו בחיים, צריך האומר לעלות על קברו, עם עשרה מישראל, ולומר חטאתי לאלקי ישראל, ולחכם פטרוני זה. כמו כן אדם שאמר דברים כאלה על מחבר המשנה ברורה, גילה שהוא אינו יודע שגדולי ישראל, תנאים וכו', מהם היו חוטבי עצים ושואבי מים וסנדלרים ונפחים ועוד. ואפילו בימינו חכם עובד בנק ערך פירוש מקיף וטוב ולכל שישה סדרי משנה. ואם אותו אומר הוא ראש ישיבה, הוא גורם נזק חינוכי גדול בהתבטאות כזו. יש אולי ללמד עליו זכות, שכוונתו להתגרות בתלמידים שלא יקבלו כל דבר הלכה של כל חכם, מבלי שיעמיקו ויבינו אותו ושידעו שיש חולקים עליו ושיש גם לכבדם. אבל אם זו היתה כוונתו, הוא היה צריך לדעת איך לאמרם.