איסור קיום מצוות לגויים
שלום לכבוד הרב,
בהלכות מלכים, פ"י, ה"ט כותב הרמב"ם שאסור לעכו"ם לקיים אף מצווה. הגמ' בסנהדרין נ"ט מדברת רק על שבת ולימוד תורה. לא מצאתי בנושאי הכלים את מקורו של הרמב"ם. אודה לרב אם יוכל לעזור לי. כמו כן הרדב"ז מבין שהרמב"ם אוסר דווקא שביתה לשם מצווה, ולא שביתה מקרית. כיצד מסתדר פירוש זה עם דברי רבינא בגמ' "אפילו ביום שני", וכפירוש רש"י, שלא רק הקובע יום למנוחה, אלא גם מי ששבת במקרה חייב מיתה.