סוכה שנבנתה ע"י גוי או אשה או קטן, האם ניתן לצאת בה ידי חובת המצווה?

מה הדין ביחס לאדם שמשרט במילואים ואמור להגיע לחג הסוכות סמוך לחג או אדם אשר נמצא בשליחות מצווה בחוץ הארץ ואמור לשוב לביתו בחג הסוכות סמוך לחג האם הוא יכול להעזר בבניית הסוכה על ידי גוי או על ידי אשתו או ילדיו הקטנים שתרם הגיעו לגיל המצוות. והתשובה היא כן ולפי רבנו לכתחילה בלי שום פקפוק. אלא שבגלל שיטות בקרם האחרונים הגיעו למצב שמורים שלפחות לגבי גוי שזה לא יהיה לכתחילה בעוד שלגבי אישה וילדים קטנים יש מתירים לכתחילה יש גם את זה אוסרים לכתחילה אבל כאמור לפי רבנו ניתן לעשות זאת ללא פקפוק לכתחילה בגמרא אנחנו מוצאים במסכת סוכה דף ח עמוד ב תנור רבנן ג'נבק ג'ןבק זה סוכה של ג'ויים. גימל זה ג'ויים. נ סוכת נשים כלומר ג'ויים שבנאוה לצורך עצמם. או נשים שבנו סוכה לצורך עצמם לאו דווקא לחג אלא למשך מות השנה. מה זה ג'נבק? ב סוכת בהמה. עשו סוכה סכה בשביל בהמות. תכניס אותם לצל מחורב, לצל מחמת החום. או או כל דבר אחר או כ זה סוכת קותים סוכה מכל מקום כשרה כלומר מחר ונעסת לצל די בכך והיא כשרה ועוד מרבים ממה שכתוב סוכה מכל מקום אז לעתו ימי כשאומרים סוכה מכל מקום כאילו לא מספיק הפירוט הזה ג'ן בק ג'וים נושים בהמו כוים אז ועוד הוסיפו סוכה מכל מקום מה רצה התנדבר תה לרבות זה שואלת הגמרא לאטוי מי והוסיפו לאטווי סוכת רגבש מה זה סוכת רגבש רש סוכת רועים שנמצאים במדבר בשביל לראות את הצאון הסוכת קייצים שהולכים ועושים את זה בקיץ את הסוכה הזו סוכת בורג'נים סוכת שומרי פירות סוכה דהיינו לא עושים לשם מצווה אלא לשם צל בכל מקום שהם נמצאים כל אלה סוכות כשרות וכך פסק רבנו להלכה סוכה פרק הלכה ט וככה השולחן ערוך אור החיים תרל סעיף א' מה קרה איפה לספקות שהתעוררו עם הדבר הזה לכתחילה או בדיעבד בגלל שאנחנו מצאנו בגמרא במסכת ביתין דף מ עמוד ב נאמר שם ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מן מוסר גוי עבד אישה וקטן וקטי וישראל מומר פסולים כלומר ספר תורה תפילין זוזות שכתב אותם אחד מאלה מין מוסר גוי עבד אישה קטן וקטי וישראל מומר פסורים ומהו הנימוק שנאמר באותה גמרא שנאמר הוכשר וכתבתם כל שיש לנו בקשירה ישו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה כלומר מי שמצווה להניח תפילין לקשור תפילין על ידו ועל ראשו הוא זה שראוי לכתוב את התפילין אם לא הוא לא ראוי לכתוב את התפילין יוצא אישה שלו מצובה בהנחת תפילין אפילו שהיא סופרת מעולה כתיבתה את הצילים לא תועיל ילדים קטנים שהם רק מצווים טעמי חינוך אבלו שהם כותבים עולה הוליל והם לא בקשירה הם לא בכתיבה וכך אותו דבר גוי ומין כל אלה לא מצווים לכן הם גם הכתיבה שלהם אפילו שהיא עולה בכתובה בכתיבה כשרה למהין לא תועם לא תציל כך בתפילין וכך הקישו לעניין ספר תורה ומזוזות תוצאה מן ההלכה הזו עם הנימוק הזה רבנו תם הגיע למסקנה שמזה נוכל להקיש על כל המצוות כולן כל מי שאינו מצווה באותה מצווה לא יכול להכין את אותה מצווה מכאן אומר רבנו תם אומרים התוספות שם בדיבור המתחיל כל שישנו בקשירה יש בכתיבה מכאן אומר רבנו תם דין אישה עוגדת לו לבד ועושה ציצית כיוון דלא מפקדה כיוון שאישה לא מצובה לטול לאב היא לא יכולה לגוד לאב לא במובן יכולת פיזית במובן ההלכתי כיוון שאישה פטורה ממצוות ציצית היא לא יכולה במובן ההלכתי לעשות לנו את הציצית כיוון זה לא מפקדה מזה נבין שסוכה מחר וגוי לא מצ צה בסוכה לא יכול להכין את הסוכה מאחר ואישה לא מצווה בסוכה לא יכולה להכין את הסוכה וכן בנות וכן ילדים קטנים לא מצווים לא יכולים זו שיטתו של בן תם שכאמור מן הגמרא הזו הוא יצר הלכה רחבה מאוד מאוד מקיפה הרבה הרבה מצוות אלא שבעלי התוספות בכבודם ובעצמם אף שמעמדו של רבנו תם היה מעמד גדול מאוד היה חכם גדול מאוד רישוני בעלי התוספות הוא הניח את כל ה את היסודות לכל העניין הזה שנקרא תוספות על למרות הכל בעלי התוספות חלקו עליו ואמרו ואין נראה דחו דבריו דחה מדפסלינן ברשת תכלת מנחות דף מב ציצית בגוי דדרשינן בני ישראל ולא גויים ועשו בני ישראל ולא גויים מכלל דשה כשרה כלומר למה מסכת בנחות אמרו גוי לא יכול לעשות לנו ציצית במובן ההלכתי? בגלל שכתוב בתורה בני ישראל דבר אל בני ישראל בני ישראל לא גויים נגיד בגלל שהוא לא מצווה לא יכול ולמה דווקא חיפשו פסוק בני ישראל ומזה אומרים בעלי התוספות בניגוד רבנו תם שאישה כן יכולה לעשות ציצית במובן ההלכתי אפילו שהיא לא מצובה כי העובדה שבגמרא מנחות חיפשו נימוק מן הפסוק, דיוק מן הפסוק ולא שמכו על הכלל הגדול שבן תם כולל. סימן שרק הדין הזה כשרתם וכתבתם הוא ספציפי, הוא מיוחד, ממוקד רק לעניין הזה של כתיבת ספר תורה תפילים זוזות לא יותר ואין להרחיק לכת על כל התורה כולה. ולכן הם בדעה שאישה יכולה כך לעשות את הציצית. ובאמת כך מורי פוסק. אומר מורי זה בדיוק הרעיון. ואישה יכולה לעשות את הציצית, לקשור את הציציות אפילו שהיא לא מצובעה. וכן אומרים התוספות שם ומכלל דאישה כשרה ואמרנמה סוכת ג'נבק כשרה בפרקה קמה דסוכה ודווקא בספר תורה ותפילין ומזוזות כתיב קשרתם וכתבתם דרשינחה כלומר צהורה בגמרא מסכת סוכה דףח עמוד ב נאמר שסוכת גויים נשים בהמה, קוטים וכל אלה כשרה. והרי כל אלה לא מצווים. הגויים והאנשים לא מצווים בסוכה. למה הסוכה שלהם כשרה? אלא משמע שבאמת הקרס של רבנו תם לא נכון. איפה שאמרו אמרו. היכן שלא אמרו לא אמרו. בספר תורה תפילין זוזות אמרו שאינם יכולים לכתוב במובן ההלכתי ספר תורה תפילין זוזות בגלל הוקשרתם כתבתם מישהו בקשירה ובכתיבה. אבל בשאר דברים לא ולכן יוצא לפי התוספות אנחנומה יכולים לכתחילה שנשים או ילדים קטנים יעשו את הסוכה אין שום סיבה שלא יעשו את הסוכה וכך פוסק הרב יוסף אישה או קטן אף על פי שהם פטורים במצוות הסוכה מותרים לכתחילה לתת את הסקך על הסוכה והסוכה כשרה אף לכתחילה אבל מה בנוגע לגוי הרי לפי התוספות זה אותו דבר שגם גוי יכול לכתחילה לעשות את הסוכה ובכל זאת הרב עוד יוסף מתפטל מאוד מאוד וכך הוא כותב ביחס לגוי סוכה שבנו אותה פועלים גויים לצורך ישראל סמוך לחג כשרה ומן הדין אין צורך כלל לחדש בדבר היהודי לא צריך לבוא מענע או משהו ומכל מקום טוב לחדש בדבר בסק או בצפנות אבל אין זה מעכב כלל שימו לב את ההתפתלויות מה פשר ההתפטלויות הללו מה קרה לרבודו יוסף שהוא מתפטל פשוט הוא מצא את חמדת ימים שאומר שגוי פסול לעשות לנו סוכה סוכתו בשבילנו פסולה ומה שאמרו סוכת גויים היא כשרה זה בדיעבד אבל עשו לנו התחילה לתת. למה? אומר חמדת ימים שהסוכה קדושה מאוד ואם היא קדושה מאוד אז הגע בעצמך. אז כך כך אומר חמדת ימים צריך להיות מסכך שאינו מקבל טומאה. אם הוא צריך להיות מסכך שאין מקבל טומאה איך יכול להיות שאנחנו נכשיר ונתן לך תחילה לגוי שהוא טמא וערל לבוא ולעשות לנו סוכה. אבל אחרי בקשת המחילה הדברים האלה לא מבוססים מבחינה הלכתית כלל ועיקר. מה שייך העניין הזה שהגוי טמא וערל? כלום יהודי שטמא בטומאת מת וערל כי הוא לא נימול. אז פסול לעשות אותנו את הסוכה. פעם אחת מישהו אמר גיליתי את הסוד. למה יש אצלי מאומה בבית ויש אין לי שלום בית? והוא אמר בגלל שמצאתי שהג'ורה בחוץ פתוחה והבד האמת שהג'ורה של הפה שלו פתוחה דהיינו הוא יותר מדי כבדן רקזן מקלל וכולי זה הסיבה לשלום בית והוא מחפש את ההרסורה פתוחה בחצר שם טפל בהגינה אבל לגבי שלום בית זה הפה שלו המידות של האדם זה הטעות מה זה שייך עם הגוי דומה ועורל הטומאות שיש ביהודי הם יותר חמורות פי כמה מאשר גוי תהרו לעצמכם ודי שנפטר מטמא בטומעת אוהל גוי שנפטר הרי הוא כךמור רק במצע הוא מדמה באוהל אינו מטמא אז מה התובנות האלה הם אינם אינם מבוססות מבחינה הלכתית ובאמת הרעוד יוסף דוחה את דבריו על זה שורה של פוסקים שדוחים את הדברים שלו אבל הואיל וכבר יצא הדבר הזה מפיב אז לכן אמרו לא ראוי הרגש ההלכתים אפשר לקרוא לו ככה מעורב כאן ואמרו מן הראוי לחדש בדבר אבל זה לא מעכב וכולי כי ידעו גם ידעו שאכן באמת אפשר לכתחילה להשתמש בגוי בשביל לעשות סוכה רק בגלל הערה של חמדת הימים אז נרתעו מן העניין אבל מה שהחשוב הוא זהו דיון מעניין מאוד הוא ביחס לסוכה שדופן השלישי התנפלה או התמוטתה ואפשר בקלות להקים אותה ביום טוב האם מותר לומר לגוי להקים אותה אומר הרב חיים פלג'י כן כי זה צורך מצווה אבל אחרי בקשת המחילה אנחנו מסויגים מהשימוש בגוי על ידי אמירה לעשות משהו לתועלתנו הרי על ידי זה שהוא עושה את העסוקה אנחנו שומים תחתיה אנחנו נהנים מאותו מעשה שהוא עשה אלא אנחנו נחלק ונאמר אם מדובר שיש לו אורחים רובים ואם מדובר שיהיה קשה מאוד לפזר את החייבים בסוכה עם האוכל לאצל אנשים אחרים אז אולי צורך רבים וצורך מצווה יהיה אפשר להגיד לגוי לקחת את הדופן שלישית ולשים אותה או להקים את הסוכה עם בנקל אפשר לעשות אותה אבל נתאר לעצמנו שיש לנו זוג שהדופן השלישית שלו נפלה או הסוכה נפלה ויש לה גוי שכן יש לה שכנים גוי ויכול לבקש ממנו לתקן את הסוכה זה לצורך מצווה לפי רבי חיים פלאז'י מותר לפי דברינו נבוא ונאמר יש לכם כאן הורים יש לכם כאן חברים יש עירוב אתם יכולים לקחת את האוכל לסוכה של שכנים ולהיכנס תעשו ואל תעברו על האיסור של דרבנן לא לומר לגוי לעשות לכם מעשה בשבת או ביום טוב. זה ההבדל בינינו ובין הגישה של חיים פלאז'י. אבל כאמור יש לזה השלכה כי איך איך לפי רב חיים פלז'י אפשר להגיד לגוי להקים לנו את הסוכה? בגלל שסוכה על 12 על דגוי כשרה. אבל הוא בא ואומר יכולים נעזר בו בס בשבת וביום טוב כשיש מצבים כאלה ואנחנו מסייגים את ההלכה האחרונה. רבי חניה בן גשמ ישראל A v