אם הנשמה בוחרת והגוף מבצע, מדוע הגוף שותף בשכר? הרב רצון ערוסי קורא ב״דעת תבונות״ את המעבר מתכלית האדם לתחיית המתים. השיעור מעמיד זה מול זה את טעם השותפות של הגוף והנשמה אצל הרמח״ל ואת השאלה מי נושא באחריות למעשה בשיטת הרמב״ם.
האזינו להבחנה בין בעל הבחירה לכלי המעשה, ולשאלה שהיא מעוררת על שותפות הגוף בשכר.
מדוע בירור תכלית האדם מתחיל דווקא בסוף חייו?
הדיון נפתח מן השאלה שהניעה את הספר: כיצד להבין שכר ועונש ואת מצבו של הצדיק הסובל. הרמח״ל פונה לשאלה רחבה יותר, מה מקומו של האדם בתכלית הבריאה. הוא מציע לעיין במציאות האדם, במעשיו ובפרי מעשיו. אף שנראה טבעי להתחיל בבריאת הגוף, הוא מתחיל בתחיית המתים. החיבור המתחדש בין הגוף לנשמה מראה מדוע נבראו יחד מלכתחילה.
מה היסוד לשותפות הגוף בשכר?
בסימן ס״ח, השכל קושר את שותפות הגוף בשכר לשותפותו בעבודה. התורה והמצוות נעשות כשהגוף והנשמה מחוברים. הרמח״ל מונה שלושה מצבים שעדיין טעונים בירור: החיבור בחיים, ההיפרדות במיתה והחיבור מחדש בתחייה. על רקע זה הנשמה שואלת בסימן ס״ט למה נבראו הגוף והנשמה כשתי יצירות.
״כי לא יתכן שיהיה הגוף עמל ולא לו״.
רמח״ל, דעת תבונות, סימן ס״ח
השיעור בוחן גם את ההבדל בין תחיית המתים לבין חיי העולם הבא כפי שהם מובנים בדיון ברמב״ם. השאלה מי יקום בתחייה אינה זהה לשאלה כיצד אדם זוכה לחיי העולם הבא. בדיון על השגת העולם הבא, משל הצופים בהצגה מבחין בין מי שמסוגל לראות את המתרחש היטב ובין מי שקולט מעט. המרחק במשל מתאר הבדל בכושר ההשגה, והוא אינו תיאור של מקומות או מושבים בעולם הבא.
מי נושא באחריות למעשה?
בקריאה בשיטת הרמב״ם המוצגת בשיעור, הגוף הוא הכלי שבאמצעותו הנפש פועלת. הוא מכיל כוחות ודחפים טבעיים, אבל ההכרעה כיצד להשתמש בהם שייכת לנפש. כדי להבהיר זאת הרב שואל את מי מעמידים לדין אחרי שאדם הכה את חברו במקל. המקל השתתף בפעולה, והאדם הוא הנושא באחריות כי הוא בחר להכות.
ההשוואה למקל מבארת את שאלת האחריות. בשיעור מודגש גם גבול המשל: לגוף יש כוחות חיים, והוא עשוי להעמיד את הנפש בפני פיתוי. השאלה אם הגוף שותף בשכר נותרת אפוא מרכזית במחלוקת על תפקידו.
מה פותחת השאלה על שתי יצירות?
כשמתחילה הקריאה בסימן ע׳, הרב מבחין בין השלמות הכוללת לבין גורלו של כל אדם. כפי שהוא מציג את הרמב״ם, שלמות הבריאה בכלל מתיישבת עם האפשרות שאדם לא יגיע לשלמות בבחירתו. אצל הרמח״ל התיקון הכללי מעמיד את השאלה כיצד גם החסרון של היחיד יגיע לתיקונו. המשך הקריאה פותח את הדרך לבירור זיכוך הגוף.
תחיית המתים מעמידה במרכז שתי שאלות: מה שותפות הגוף בעשיית המצוות מקנה לו, ולמי שייכת הבחירה במעשה. הרמח״ל קושר עבודה משותפת לקבלת שכר משותפת. בהשוואה לשיטת הרמב״ם, השיעור בוחן מה שייך לכלי הפעולה ומה שייך לנפש הבוחרת.
למה הרמח״ל פותח את בירור מציאות האדם בתחיית המתים?
התחייה מראה כיצד הגוף והנשמה מצטרפים מחדש אחרי המיתה. מתוך החיבור הזה אפשר לשוב אל החיבור הראשון בחיי האדם ולשאול מדוע נבראו שני המרכיבים יחד, מה הם עושים יחד ולשם מה הם חוזרים ומתחברים.
מדוע הגוף שותף בשכר לפי דעת תבונות?
הגוף והנשמה שותפים בעבודת התורה והמצוות. לכן, לפי הרמח״ל, ראוי ששניהם יקבלו יחד את השכר. השותפות בשכר נתפסת כהמשך לעבודה המשותפת שנעשתה בחיים.
מהם שלושת המצבים של הקשר בין הגוף לנשמה?
המצב הראשון הוא החיבור בחיי האדם, השני הוא ההיפרדות במיתה, והשלישי הוא החיבור המחודש בתחיית המתים. הרמח״ל מציג את שלושתם כחלק מבירור תכלית בריאת האדם מגוף ומנשמה.
במה שותפות הגוף אצל הרמח״ל נבדלת ממעמדו בשיטת הרמב״ם?
אצל הרמח״ל הגוף משתתף בעבודה ולכן שייך גם בקבלת השכר. בקריאה בשיטת הרמב״ם המוצגת בשיעור, הגוף מאפשר לנפש לפעול ומציב בפניה דחפים טבעיים. הבחירה והאחריות שייכות לנפש, ולכן השכר והעונש מיוחסים לה.
מה ממחיש משל המקל על האחריות למעשה ועל תפקיד הגוף?
מי שבחר להכות נושא באחריות, גם אם המקל היה הכרחי לביצוע המעשה. הגוף דומה לכלי מבחינת ההבחנה בין מי שבוחר למי שמבצע. עם זאת, גוף חי מעורר דחפים ויכול להשפיע על הנסיבות שבהן מתקבלת הבחירה.
מה ממחיש משל הצופים על דרגות ההשגה בעולם הבא?
יכולת הצופים לראות מופע משתנה לפי מצבם ומקומם. כך המשל מבאר את ההבדל בין אדם המסוגל להשיג יותר לבין אדם המסוגל להשיג פחות. הדימוי עוסק בכושר ההשגה, ולא במיקום גשמי בעולם הבא.
איך התיקון הכללי אצל הרמח״ל משנה את השאלה על חסרונו של היחיד?
לפי ההבחנה בשיעור, אצל הרמח״ל התיקון הכללי מעורר את השאלה כיצד יושלם גם מי שלא הגיע לשלמות בכוח מעשיו. בקריאה בשיטת הרמב״ם, שלמות הבריאה בכללה עומדת גם כאשר יחיד אינו מגיע לשלמות בבחירתו.