האם מותר לקרוא שם בנו כשם אביו גם בחיי האב?
היש לחשוש בנסיבות אלו שהינו עובר על "מורא אביו"?
באלו תנאים יכול הבן להזכיר שם אביו?
בס"ד. האם ילדים שהתחייבו להוריהם בזמן שהיו בחיים לשמור על קשר הנישואין שלהם יכולים להתגרש מבני/בנות זוגם לאחר שהוריהם נפטרו?
שמירת קשר נישואין בין בני זוג, אינו עניין להתחייבות כלפי ההורים. על בני הזוג להיות בוגרים ואחראים, ולשקול במאזני פלס אם המשך הזוגיות ביניהם אפשרי, ורצוי, או בלתי אפשרי ויש להתיר אותו קשר. ולכן כדאי שתתייעצו עם רב או יועץ נישואין דתי.
היש לחשוש בנסיבות אלו שהינו עובר על "מורא אביו"?
באלו תנאים יכול הבן להזכיר שם אביו?
בקש שבנו המומחה לכירורגיה יבצע בו הניתוח, האם רשאי הבן לעשות זאת?
"האב שמחל על כבודו, כבודו מחול", האם יש סייגים לכלל זה?
מצוות כיבוד אב ואם האם היא מחוייבת גם במקרה שאחד מהם התנהג לפני הפרוד בגסות רוח לבת הזוג ואח"כ נפרדו
חלפו 30 שנים ובן הזוג חי עם אלמנה שגם לא קל בלי קשר לבן הזוג
היום בן הזוג סעודי וכל הנטל על בת הזוג
לא מקבלת עזרה מילדיו
שהם משפחה דתית
זה בסדר שילדיו מתעלמים ?
אמי בת 95 בבריאות שלמה. אנו מעוניינים להכניס לה הביתה מסך של הידברות הנקרא "צופיה" על מנת להקל על הנמצאים אתה שעות רבות. ישנה חלוקה של תורנות לשמור עליה בביתה. עניין זה יכול להקל במידה רבה עד רגע שהולכת לישון. רציתי את אישורו של הרב בעניין זה. מדובר רק בתכנים של הרצאות ושיעורי תורה בלבד של ערוץ הידברות.
שלום לכבוד מורנו ורבנו שליט"א
הפסק בלימוד תורה
אם החלטתי לקבל על עצמי לימוד תורה (פרק זמן מסויים לדוגמה- שעה כל יום), ודווקא בתענית דיבור כלומר ללא הסח הדעת (לא לענות לטלפון, לא לדבר עם שום אדם כל זמן הלימוד וכו...) אך ורק בלימוד עצמו.
1. אם קורה מקרה שאבי פונה אליי,קורא לי או מגיע למקום בוא אני נמצא, האם אני צריך לעמוד? להפסיק מלימודי ולענות לו? (משום כבוד הורים).
תודה לכבוד מורנו ורבנו
תחתם בספר החיים ובספר הזכרון.
היש במקום ישיבתו של האב קדושה או שזה חלק מגדר חיוב מורא הבן מאביו?
האם התשובה לשאלה זו מושפעת מ"מראית העין" של הציבור ופרשנותו למצב שכזה?
שאלה זו לא נפסקה בתלמוד. כיצד, אם כן, נקבעה ההלכה עפ"י הפוסקים?
היש לחלק בפסיקה בשאלה זו בין מצב שהבן הוא חכם גדול לבין מצב שהבן הינו רק תלמיד חכמים?
בנסיבות שהציבור עומד בפני הבן הרב בכניסתו לבית המדרש, כיצד יעשה האב?
תלמיד מיוצאי שרעב, שהוא בכור.
עד גיל 13 אביו צם בעדו תענית בכורות. בגיל 13 אמר לו שהוא צריך לצום.
השאלה:
נכון שאנו יהודי שרעב לא נהגנו כך. האבא נפטר השנה.
וכך הכרתי את הבן שהתחיל לבוא לביכנ"ס ולשיעורים ואומר שבצוואת אביו שיצום.
מה לומר לאותו תלמיד? זה נדר? התרת נדרים? או שימשיך לצום כי ככה מכבד את אביו?