א-ב. מבחינה עקרונית יש השגחה פרטית לכל בן אדם שנברא בצלם ה'. השגחה זו מתבטאת בשתי רמות: (1) השגחה התלויה בשכלו של האדם, באיזו מידה הוא משכיל להיזהר מן הדברים הרעים והכשלים. (ב) שע"י שכלו הוא משכיל את ידיעת ה' ברמה גבוהה וכך הוא מתדבק בצור העולמים, שהוא דעה יודע וידוע. ובמקרה כזה הוא כמעט ברמה של מלאך שהשגחת ה' עליו גבוהה מאוד, ולכן על האדם לפשפש במעשיו, תרתי משמע, מבחינה דתית ומבחינה התנהגותית, כי יכול להיות שכשלונותיו הם תלויים בשני דברים אלו.
ג. אין לקלל שום אדם, גם אדם רע. אלא יש להוכיחו בדרכי נועם, ואם חלילה, הוא מתמיד ברעותו כלפי זולתו, וכלפי הציבור, בית הדין ינדו אותו.
ד. אשרי מי ששומע חרפתו ואינו מגיב, וה' יעניש כל אדם רע, אולם אם האדם הרע מתמיד ומפריז בקללותיו והטרדותיו, יש להוכיחו ואפילו לאיים עליו.