בעלי חיים ועיקור

כיצד ניתן ליישב את הסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם לגבי מקור איסור צער בע"ח, מדאורייתא או מדרבנן?
האם ניתן לטעון שאיסור זה לא יחול כל עוד האדם משתמש בבעל החיים לצרכיו תוך צמצום הצער לבעל החיים?
שימוש בבע"ח לרפואה סגולית כמו הנחת יונים על בטנו של חולה צהבת, האם מותר למרות שהיונים מתות בסופו של דבר?

לאחרונה נחשפתי למציאות של צער בעלי חיים בתעשיית המזון מעולם החי, בעיקר בענייני עופות, ונוכחתי לדעת שיש הרבה מאוד צער בעלי חיים בתעשיית האפרוחים. אם כן, האם יש לאסור לצרוך ביצים תעשייתיות, ולצרוך רק ביצים שבאו מפריה ורביה וגודלו בתנאים 'אורגניים'?

באילו נסיבות, לפי מרן השו"ע, לא יחולו בשבת גדרי צידת בעלי חיים ביתיים?

האם לצורך קביעת איסור צידה יש להבחין בין בעלי חיים מתורבתים לבין אלו שאינם מתורבתים?

האם ניתן לחלק בשיטת הרמב"ם באיסור צידה בשבת תוך הבחנה ברמת השליטה של האדם על בעלי החיים שברשותו?

למה התכווין הירושלמי במימרה לכבד את תלמידי חכמים בבתי המדרש ואף את חמוריהם?
אלו מפגעים הלכתיים נגרמים בעטייה של תופעת אימוץ הכלבים ובמיוחד מכשולות ביום השבת?
מהו, אם כן, הפתרון לקונפליקט בין הצורך החיוני של הסומא בכלב נחייה לבין הכנסת כלב למקום מקודש שאינה מתקבלת בתודעת הבריות?

מה היחס של ההלכה לתרבות גידול הכלבים המכונים "ידידו הטוב של האדם"?

כלב מחמד הריהו כניצוד ועומד ואין לחשוש בקשירתו לאיסור צידה, מהו א"כ האיסור בשבת?

האם קשירת הרצועה אוסרת אותה בטלטול ומעלה חשש של ביטול כלי מהכינו שהינו איסור סותר?