שליח ציבור
לרב שלום וברכה,
בבית הכנסת שבו אנו מתפללים הנהגנו, כפי שהיה נהוג בבתי כנסת רבים, למנות כש״ץ אדם שאינו נשוי, אך ורק לתפילת ערבית. כיום, אנו ערים לכך שישנה חשיבות רבה בהרגלתם של בני הנוער והבחורים לקחת חלק פעיל בכל התפילות, כדבר שמשריש בהם את מנהגי אבותם, הופך את התפילה לשגורה בפיהם והופך אותם לשותפים פעילים בקהילה. כפי שהבנו, גם הרב מעודד מגמה זו של עידודם של בחורים ״שנתמלא זקנם״ לקחת חלק כש״ץ בכל התפילות.ֿ
כפי שכותב מהרי״ק בפירושו לרמב״ם בהלכות תפילה וכפי שעולה מתשובת הרמב״ם המובאת שם, ההגדרה של ״נתמלא זקנו״ אינה שאלה של ״מציאות השערות או העדרן״, אלא הגדרה של מעמדו של האדם כמי שמוכר ע״י הציבור כבוגר. מי שאינו נתפס כבוגר, אין זה מכבוד הציבור שיהיה ש״ץ. הרמב״ם בתשובה עפ״י הגמ׳ בב״ב קובע את גיל עשרים כגיל שבו ישנה ודאות ביחס לתפיסתו החברתית של האדם כבוגר. אם אכן, השאלה העיקרית היא נוגעת לתפיסתו הציבורית של האדם כבוגר או מי שאינו בוגר, האם בימינו שבהם סיום הישיבה התיכונית/הישיבה הקטנה והמעבר לישיבת הסדר/צבא/ ישיבה גבוהה מהווה אינדיקציה להכרה הציבורית באדם כבוגר, נוכל לקבוע שבחור שסיים את לימודיו במסגרות דוגמת הישיבה התיכונית/קטנה יוגדר כמי שיכול לשמש כש״ץ (ללא כל בעיה של כבוד הציבור)?
אכן כן. בימינו יש לעודד להיות שליחי ציבור כל מי שנתמלא זקנו, אף שטרם התחתן.
מי שנתמלא זקנו או הוא בגיל שראוי שיתמלא זקנו, וגיל שמונה עשרה הוא גיל כזה, כמובן יש לייחד תפילות ימים נוראים, או תפילות מיוחדות במועדי ישראל לאישים הראויים.