נראים הדברים, שאע"פ שאיסור הלבנת פנים נאמר כלפי יהודי, רמב"ם, דעות, ו, ח, בכל זאת יש גדרי איסור גם כלפי גוי, כי האיסור נאמר בישראל, מאחר ולפי התורה מצווה וחובה להוכיח את החבר, אם הוא עובר עבירה. והתוכחה צריכה להיות בדרכי נועם, ולא בדרך של הלבנת פנים, לכן האיסור נאמר ביהודי כלפי יהודי. אך הלבנת פנים שאינה נובעת מכח התוכחה, אלא בגלל חוסר רגישות של האחד כלפי הזולת, הרי יש בזה איסור גם כלפי גוי, כי יש בהבנת פנים אבק של שפ"ד. ושפ"ד אסורה גם כלפי גוי, אף שיש הבדל בעונש. צא וראה, תמר נזהרה שלא להלבין פני יהודה והם היו בני נח. וכן יוסף, אמר ויוציאו כל איש מעליו, כדי לא להלבין פני אביו, אף שהיו בני נח. וכן מצאנו שאסור לבייש עבד כנעני, אף שהוא טרם שוחרר וטרם טבל ליהדות, רק למצוות, כי התירה לעבוד בו ולא לביישו, נדה, מז, א, רמב"ם, עבדים, ט, ח, ושו"ע, יו"ד, רסז, יז.