אצל רבינו, אין חוץ לארץ בתור שכזו מניעה לנבואה, אלא כחלק מהגלות שהיא מניעה לגלות. עיין מו"נ, ח"ב, פרק לב, ולו"ו. ועוד בכמה מקורות בהם ציין רבינו, שבנסיבות של גלות אין נבואה. ובאמת שארץ הקודש והמקדש וריבונות ארץ ישראל עליהם, וכשריבונות ישראל היא ע"י מלך שרואה עצמו כמשיח ה', הם התנאים הטובים לקיום הנבואה. ולהיפך כל חסר באחד מן הנתונים הנ"ל, וכל שכן שיש גלות וייסורי הגלות הם מחלישים, ואפילו מונעים אפשרות להתנבא גם למי שראוי לנבואה, ואפילו למי שכבר התנבא, אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל: משה רבינו במצרים ובמדבר סיני, יחזקאל הנביא בבבל, דניאל שזכה לרוח קודש קרובה לנבואה.