עיקרי הרמב"ם

שלום לכבוד הרב שליט"א.
1. הגמרא במסכת ברכות אומרת שהקב"ה כועס בכל יום רגע, בגלל שמלכי אומות העולם משתחוים לחמה, ואת הרגע ידע בלעם כדי לקלל את ישראל. יש לי קושי !!! אם הקב"ה כועס על מלכי אומות העולם, מדוע "לתפוס טרמפ" ולכעוס גם על ישראל בלי שום סיבה מוצדקת? בימינו לא מצוי שמלכי אומות העולם משתחוים לחמה, אז על מה כועס הקב"ה בכל יום?
2. מה פירוש המילים "היום הרת עולם"?

לכבוד הרב,
שאלתי את הרב את השאלה הזאת: בתחילת פרק י"ב בהלכות מלכים הרמב"ם כותב שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, ועולם כמנהגו נוהג. מקור הדברים הוא דברי שמואל בברכות לד,

ישנם שלושה עיקרים מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה שניתן למצוא בשלושת המקורות הבאים: הלכות דעות, יסודי התורה והלכות מלכים. אשמח מהם שלושת העיקרים האלו ובמה הם מקבילים.
תודה רבה

בדברי תורה ששמעתי מפי ת"ח שהיה מתלמידיו של מורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל נאמר שעפ"י הרמב"ם, גוף האדם הוא גוף זך ומכיוון שחלק אלוה ממעל נכנס בו, הוא גוף זך שאין הוא כשאר בעלי חיים. לעניות דעתי, שיטה זו איני מוצא אותה בדברי הרמב"ם, כי אין בדברי הרמב"ם רמז לעניין זה, אמנם מצאנו בדברי הרמח"ל שעתיד הגוף להיות זך בעולם הבא. וכך ניתן לדייק גם ברס"ג. אודה לרב אם יבהיר את הנקודה החשובה הזאת, מהי באמת דעתו של הרמב"ם בעניין גוף האדם?

לק"י כבוד הרב: יורינו רבינו:
א. מה דעת הרב על אלו ההולכים עם התכלת בציצית? האם הרב הולך עם תכלת זו?
ב. הרי"ף בשבת נה: כותב על מילת גר: "וגר... וגייזי ליה ממזייה". מה הפי'? ומהיכן מקורו?
ג. הרי"ף (שם) כתב בתחילה שהמל את הגר מברך ברכה 1 "למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית..."- משמע ברכה 1 (על המילה. ועל ההטפה לא מברכים). ומס' שורות אח"כ כותב: "ומאן דמהל גר.. וניבריך על המילה.. ובתר דמהיל ליבריך למול את הגרים"- משמע 2 ברכות? בברכה.

שלום יבוא אל מארי הנכבד. במסכת תענית, מובא הסיפור הבא: ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו? דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר: גם זו לטובה. זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר. אמרו: מאן ייזיל? ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא. שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא. כי מטא התם (שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא) בעא מלכא למקטלינהו לכולהו. אמר: קא מחייכו בי יהודאי! (אמר: גם זו לטובה( אתא אליהו אדמי לה כחד מינייהו. אמר ליה: דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא – הוו סייפיה, גילי – הוו גירי!

שלום רב מורי, במדרשי חז"ל, כמו מדרש רבה ותנחומה מסופרים סיפורים מעניינים והמדרש מגלה לנו פרטים שלא ידענו על התורה. ברצוני להבין מאיפה הגיעו סיפורים אלו, האם ידוע המקור לכך שחז"ל כתבו דברים אלו, האם הם דברים אמיתיים או שאלו אגדות?
תודה מראש

הרמב"ם בהל' תשובה פרק ז מלמד את מעלת הצדיקים לעומת החוזרים בתשובה בהלכה ד' ואל ידמה שמרוחק בהלכה ו עד הסוף גדולה תשובה וכו' אבל בהלכה ה' מתחיל כל הנביאים צוו על תשובה וישראל יעשו תשובה וכו' לכאו' הלכה זו לא קשורה לנושא גם מבחינת הלשון כל הנביאים שנראה כנושא חדש וגם מבחינת העניין שנראה כאילו נכנס לנושא חדש אם הרב יוכל להאיר עיני בזה

לכבוד הרב רצון ערוסי שליט"א כידוע סדר המצוות בספר המצוות לרמב"ם אינו כסדר המצוות ביד החזקה וכמו כן אינו כסדר המצוות בחומש. א"כ על פי מה סידר הרמב"ם את המצוות עשה ולא תעשה בספר המצוות.

בגמ' ברכות נאמר אם באו יסורים על האדם יפשפש במעשיו... לא מצא יתלה בביטול תורה... לא מצא אלו יסורים של אהבה. המהרש"א בחידושי אגדות מעיר איך פשפש ולא מצא הרי אין צדיק בארץ... אלא שלא מצא עוון גדול, אז חוזרת הקושיא למקומה בשנית, הרי לפי שאלת המהרש"א הפותחת אין אפשרות לצאת מעניין העוונות לגבי הייסורים כי אין צדיק....
רציתי לטעון דבר בכוון אחר לדברי המהרש"א ולשמוע מה דעת הרב בעניין. חיוב מצות לימוד תורה קיימת לעד ואינה נפסקת אפילו לרגע אחד, שנאמר והגית בו יומם ולילה (לגבי דרשת הגמ' את הפסוק ראה דברי הרב י.

לכבוד הרב רצון ערוסי. בהמשך לשאלתי http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=51263 איני משתמש באופציית התגובה מפני שיש תקלה (אצלי או באתר)
1) מהבנתי את הרמב"ם משתמע שכאשר הרמב"ם שונה את המושג נשמה כונתו לנפש, האמנם? אם ההבנה הנ"ל נכונה אז איך הדבר מסתדר עם הספרות הקבלית (ריה"ל מהר"ל וכו')?
2) במקרים שלא נידונו בגמרא ופסקו בהם גאונים/ראשונים וכו' האם לדעת הרמב"ם לא חל הכלל של הלכה כבתראי וניתן לחלוק על פסיקתם (כאשר יש לי סברות איתנות וכו')?

לכבוד הרב שלום ידוע שלשיטת הרמב"ם כל מצב של ראיית מלאך (ווכנראה גם שמיעת מלאך) הוא רק בחלום או במראה נבואה. שהרי אין למלאכים גוף או דמות הגוף וגם לא קול ממשי. איך הרמב"ם יסביר את הגמרא בתענית כא, א: אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין +דברים ט"ו+ אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע.