סדר קדימויות בהלוואה

בעלי אינו מרבה בנתינת צדקה אנחנו נותנים מעשרות לדעתי כ50%-60% מהנדרש, בנוסף יש לנו הוראות קבע לבנותינו שמיועדות לחתונתן בעז"ה לכשיגדלו, ובעלי טוען שזה ביחד, מספיק. מנגד יש לנו הוצאות לא מתוכננות מרובות באלפי שקלים על תיקונים ברכב וטיפולי שיניים, ולהרגשתי יש קשר בין הדברים, ואף לאחרונה יש נזקים קלים בגוף לא רק ברכוש, האם עלי כאשה לעשות רצון בעלי ולכבד את דעתו ולהשאיר את עניין הצדקה כך, או להתעקש ואלי גם לתת צדקה ללא ידיעתו? למרות שזה מאוד לא לרוחי (מכיוון שכשניסיתי לדבר איתו על כך הוא כעס וגם נפגע), ומה אפשר לתקן, ולעשות תשובה במצב כזה של נזקים רבים לאחרונה שבאים לדעתי לתת לי מסר מלמעלה?

שלום כבוד הרב,
1) יש לי חבר שהוא אברך, אך הוא ואשתו מצליחים להסתדר כלכלית, ויש להם ילד כבן
6.
רציתי לדעת - אם אני אתן לחבר שלי האברך כסף ואגיד לו לקנות בכסף הזה מצרכי מזון לילד, האם אני מקיים בכך מצוות צדקה מדאורייתא לדעת הרמב"ם? (חשבתי, אולי זה מתאים לדברי חז"ל על מי שזן את ילדיו שמקיים מצוות צדקה בכל עת). ובכלל, האם לסתם ילד יש דין של עני (לעניין מצוות צדקה)?

שלום לכת"ר, בצבא אנו מקבלים לפני כל חג תווי קניה. כתוב על התווים הקרן לידידות. כנראה התרומה מהם. למרות שיתכן ובעבר היו ניתנים תווים גם לא מהם. השאלה היא האם מותר לי לקבל אחר שכבר הם נתנו לאחראיים? מה הדין אם זה חוזר על עצמו מידי חג? מדובר בתווי קניה ברשתות הרגילות כך שלי באופן אישי אין קשר לאותה "קרן". ובהמשך. שאלה כללית. האם יש איסור לקבל תרומה מכל גוי כפי ששמעתי רב אחד אומר. או רק מעובד ע"ז?

בס"ד שלום לך, אני פונה אליך בבקשת עזרה. לפני כשנה וחצי אימי חלתה בסרטן, היא עברה 3 ניתוחים, 7 אשפוזים, כימותרפיה. ולעשות את הסיפור שלי קצר, נכון לעכשיו אני קונה לאימי המון תרופות שהם מחוץ לסל הבריאות, הסכומים של תרופות פשוט מטורפים - לחודש מגיעים לכמה אלפי שקלים. נכון להיום – אימי לוקחת 43 כדורים ליום + זריקות פעמיים בשבוע כדי להמשיך לחיות, כדי להמשיך להחזיק מעמד. אני בת יחידה, אבא שלי נפטר לפני 14 שנה. בגלל ההוצאות הגדולות על תרופות של אימי, הגענו למצב מאוד קשה, שאפילו אין לנו אוכל בבית. כל האחריות על אימי נופלת אלי. אני נואשת ומבקשת ממך עזרה.

אני עובד מדינה נשוי ויש לי ילד ואני גר בשכירות שאלתי היא האם נתינת מעשרות היא מסכום הנטו או לאחר הורדות כגון גן ילדים, כלכלת הבית וכו׳. תודה

שלום לכבוד הרב.
עד היום לא נזהרתי כ"כ בענין הפרשת מעשרות. תרמתי בצורות מזדמנות הרבה פעמים אך לא באופן שיטתי ומסודר.
1. האם יש צורך להפריש כעת סכום גדול שיהווה הפרשה למפרע על כל מה שלא הופרש? (אין באפשרותי דרך להעריך את הסכום לכן בחרתי בסכום גדול)? או שמעכשיו אקבל על עצמי בלנ"ד להשתדל במצווה זו?
2. אם כן, האם די בסכום לא גדול? (כרגע אני לומד ומשכורתה של אישתי לא גבוהה, אגב, נשואים שלשה חודשים).

שלום לכבוד הרב,
אני יודע שהמצווה בצדקה היא לתרום בעיקר כשלא מרגישים רחמים - או אולי גם כשלא מרגישים רצון לתרום (כי לא תמיד זה תלוי אצלי בתחושת רחמים). אני אדם בעל מעט ממון וסה"כ אני תורם כשאני רואה נזקקים וכ"ו. לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל סה"כ ברוך ה' יוצא לי לתרום. היום לא הרגשתי צורך לתרום מצד אחד ומצד שני ראיתי קבצנים רבים. הכסף היחידי שהיה לי בארנק היה שני שטרות של חמישים שקלים. חמישים שקל זה סה"כ סכום די גדול מבחינתי והחלטתי לא לתרום. האם נהגתי כשורה? האמת שהייתי מעדיף לתרום מצד אחד כדי לצאת לכף זכות, ומצד שני כרגע סכום כזה הוא משמעותי עבורי. כל טוב

כתב הרמב"ם: "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם". לא ברור לי איך בדיוק ניתן לקבוע מהי דעה בינונית - האם הדבר מוחלט או שהוא תלוי בחברה? למשל, אם אדם חי בחברה שבה האנשים הנדיבים נותנים את כל רכושם לצדקה, והאנשים שנחשבים "קמצנים" נותנים רק חצי מרכושם לצדקה - אז הדרך הממוצעת היא לתת 75% מהרכוש לצדקה; מצד שני, אם אדם חי בחברה שבה האנשים הקמצנים לא נותנים כלום, והאנשים שנחשבים ל"נדיבים" נותנים שקל לעני פעם בשנה - אז הדרך הממוצעת היא לתת שקל פעם בשנתיים... האמנם הדרך האמצעית נקבעת לפי החברה שהאדם חי בה?