מראשיתו, היה מעשר כספים מנהג, ומנהג טוב, ולא חובה. כי החובה היא, שאם יש עני נזקק שחסר לו כדי מחייתו לצרכים אלמנטריים, לתת לו די מחסורו. וכשאין כזה, אין חייבים לתת. ומנהג זה, יוצר מצב שאדם מפריש עשירית מהכנסתו הרווחית, לאחר ניכוי ההוצאות לקיומו ולקיום בני ביתו, כדי לתמוך בנזקקים שיגיעו אליו, או שיאתרם.