שלום לכבוד הרב.
בעלי ואני בשנות השלושים המוקדמות לחיינו, נשואים כשנתיים וחצי, ב"ה עם ילד בן שנה ואני בתחילת הריון נוסף, בע"ה. ב"ה לשנינו עבודות יציבות, ואנו משתכרים יפה (למרות שמשום מה תמיד נראה כאילו צריך עוד כסף...). עוד בירך אותנו ה', ועם עזרת הורינו, משכנתא והלוואות נוספות, אנחנו מתגוררים בבית שגדול הרבה מעבר לצרכינו כזוג עם פעוט (מתוך תקווה ותפילה שה' "ימשיך את המלאכה" וימלא את הבית בעוד ועוד ילדים מאושרים...). לפני מס' חודשים נתקבלתי בכתבה על אישה צעירה עם ילד הלוקה בפיגור שאין להם היכן להתגורר, ונזרקו מדירה שפלשו אליה. המחשבה המיידית עלתה בראשי להזמינם להתגורר זמנית אצלנו. כשהעליתי את הרעיון בפני בעלי, הוא שאל בתמימות אם איני חוששת. כששאלתי לכוונתו, הוא אמר - מעבר לבעיה של הכנסת זרים לביתנו, כאשר רוב היום אנו בעבודתנו ואין איש בבית - אם איני חוששת להכניס אישה אחרת לבית. כמובן שהוא לא התכוון חלילה לדבר רע, אלא לבעית צניעות וייחוד, ובכלל... עושה רושם שזה לא הדבר הכי בריא לזוג צעיר (או לזוגות בכלל?). לאחר שיחה בנושא, ומכיוון שלא עלה בידי ליצור קשר עם אותה אישה, עזבתי את העניין. הבוקר שוב מצאתי כותרת בעיתון על אישה אחרת - גרושה וארבעת ילדיה הפעוטים, שנזרקו מדירתם כיוון שהאם לא יכלה לעמוד בשכר דירה, ניסו לפלוש לדירה ריקה המיועדת למחוסרי דיור, ונזרקו משם, כאשר העמידו שומרי ראש שלא ייכנסו שוב לדירה הריקה, ואילו המשפחה האומללה נאלצת להתגורר בחדר המדרגות (וכנראה לצערנו לא חסרים עוד מקרים כאלה...). מייד עם קריאת הכתבה שוב הרגשתי שאנחנו ממש עושים עוול. לנו יש בית גדול, שיספיק למגורי המשפחה בנוחיות, ואילו הם נזרקים בחדר המדרגות? השאלה - האם באמת זה לא מתאים להכניס לבית שלנו משפחה כזו (כאן כבר מדובר על 5 נפשות נוספות...). מצד אחד זה ממש מצוות כי תראה ערום וכיסיתו. מצד שני - אולי בעלי צודק. אני מודה שזה לא פשוט להכניס זרים לבית, בפרט אישה אחרת, עם ילדיה, לבית בו זוג "צעיר" ופעוט משלנו - ועוד תינוק בדרך. ואני מודה שגם לי חששות, בד בבד עם הרגשה שברשותי מטרים רבועים בקורת גגי שיכלו להיות מנוצלים לטובת מי שאין לו. ואולי, אם נעשה אנחנו חסדים עם אחרים - ה' יעשה גם עמנו חסד וידאג לשמור עלינו מכל רע, שלא יצא שכרנו בהפסדנו? אשמח לשמוע את דעת הרב.