הלחימה בעזה
לק"י כבוד הרב שלום וברכה,
האם מותר לי לשמוח על נפילת האויב ברצועה? ואם מה שמותר זה "לשמוח על נצחוננו" מה בדיוק הכוונה? איך זה מסתדר עם חגיגות פורים בשושן הבירה, חנוכה ועוד הרי ברור שהניצחון הוא תוך כדי נפילת אויבנו. וה' יסייעהו בדבר תורתו. מןהוא מן אלחשמונאי..
אין לשמוח בשפך דם ובהרג. יש לשמוח בה' על תשועתו. בנסיבות בהן האוייבים הם נגד ישראל ונגד ה', יש לשמוח בנפול אויבי ה', כמו המן ושותפיו. לצערינו, אויבינו מעזה, הם שונאי ישראל, ומטבע הדברים הם אמורים להיות שונאי ה', משום שאנו עמו. דא עקא הם נושאים את שם ה', בעוד שרבים מבני עמנו, בימים אלו, אינם נושאים שם ה', ויש, חלילה, מנוכרים ממנו. ולכן די לשמוח בה' מושיענו.
תכנים לקריאה נוספת
מהים אל המלחמה: האמונה שבונה חירות
כשכל יום מסכן חיים: שחרור חטופים בשבת
פינוי מאחזים
כבוד הרב שלום וברכה,
אני יודע ששאלות מהסוג דלקמן הן שאלות פוליטיות וחלילה יכולים לטעון כל מיני דברים ולהוציא דברים מהקשרם, חווינו זאת בגוש קטיף ובשאר מקומות, אך הכוונה כאן היא להיבט ההלכתי למעשה באופן חד וברור לקבל את הוראת הרב.
המת על קידוש השם
שלום וברכה למארי ערוסי,
1. רבנו כותב באגרת השמד (מה' הרב קאפח עמ' קיז) שהרוגי מלכות, אפילו עע"ז כירבעם בן נבט, יש להן חלק לעולם הבא.
2. מי שנהרג במלחמה ע"י גוים, הוא נחשב כנהרג על קידוש השם (הל' מלכים ספ"ז: וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד...).
3. אחאב מת במלחמה (מלכים א פכ"ב). ושאלתי: הנה שנינו בסנהדרין (פ"י מ"ב) שלאחאב אין חלק לעוה"ב. מדוע? הרי הוא נהרג על קידוש השם...