שלום לכבוד הרב
עלה לי בסברה לומר שכל האיסור של דברים בטלים בין בדיבור או בעיסוק ובמחשבה הוא מפני שהאדם מוכיח בכך שיש לו כוחות לעשות דברים ומזלזל במצוות ואינו עוסק בהם למשל אדם בעת העבודה עסוק במלאכתו ופטור מתלמוד תורה.. אם הוא מדבר עם חברו דברים בטלים הרי הוא מראה שיש לו יכולת לדבר תוך כדי.. ואם כן יכול לומר משניות או פסוקים... וכן בעיסוק וגם במחשבה שיכול היה לחשוב בגדלות הבורא וביטל עשה וכו' האם סברה זו נכונה? ולפי זה נשים הפטורות מת"ת לאחר שעשו כל המוטל עליהן אין להן איסור זה? (ובאמת לא מצינו שמעירים על זה הרבנים או מזהירים על זה מהסה"ק לגבי הנשים)
א. האם נשים נקיות מאיסור זה?
ב. האם באמת יש איסור זה גם על המחשבה.. (שמבטל עשה שיכול להרהר בד"ת או שאר המצות התלויות במחשבה)