כיצד לשלב ענווה עם הצגת הכישורים בקורות חיים למשרה?
לעניין צניעות וענווה, הרמב"ם כותב שאדם צריך להיות עניו עד הקצה. היום בדורנו כדי שאדם יקבל משרה כלשהי, הוא כותב קורות חיים ומוזמן לריאיון, והוא צריך לשכנע כמה שהוא טוב וכמה שהוא מצליח ובעל יכולות יותר משאר המועמדים, ולהראות את כל ההיסטוריה הטובה שלו.
איך אפשר לשלב בין הדרישה להיות עניו וצנוע, ומצד שני להתגאות ביכולות שלו כדי לקבל משרה נחשקת?
הדברים מתייחסים לוויכוח הציבורי שנזכר בעת פרסום השיעור, ויש לקוראם בהקשרם ההיסטורי.