אכן כתב רבינו, שם, "והוסיף להפחיד מזה ואמר, אל תחשוב, שאם ישכו אותך בלשונם תחזור ותרמה אותם בדברים ויתרמו, אלא אינם מקבלים לחש כמו שאין השרף מקבלו, כמו שנאמר, אשר לא ישמע לקול מלחשים". ציטטתי את דברי ריבנו כדי להראות שרבינו פירש משנה זו באופן ייחודי, הוא אכן פירש, שיש צורך להיזהר בכבוד החכמים, משום שתגובתם עלולה להיות מאוד פוגענית למי שפוגע בכבוד התורה שלהם. אולם רבינו הזהיר את מי שאמור לא לחשוש מפני תגובת חכמים, מתוך אשליה, שהוא יוכל לפייסם, ובעניין זה פירש רבינו, שחכמים הנושכים בלשונם מי שפגע בכבוד התורה שלהם, נאטמים, כדי לא לשמוע דברי לחש, ממי שרוצה לפתותם ולפייסם, כמו שדוד המלך אמר על הנחש, "פתן חרש יאטם אזנו, אשר לא ישמע לקול מלחשים", תהלים, נח, ה, ופירשו חכמים, שהנחש משים זנבו בתוך אזנו כדי שלא לשמוע קול מלחשים.