מו"נ פרק ב
העתיק המתרגם "וכאשר היה אדה"ר על שלמות עיניניו ותיקונו והוא ביושר תולדתו ומושכליו אשר נאמר בשבילו "ותחסרהו מעט מאלהים" - לא היתה בו כח מתעסקת במורגשות בשום פנים"
א. מה הפירוש "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" שהרי לא היו "רברביא" באותה עת, וגם בד"כ מעלת הגדולים הוא מיעוט הרגש והרבות השכל?
ב. איך הרגישה חוה "כי טוב העץ למאכל" בטרם אכלה וידעה טוב ורע?
ג. נאמר "כי טוב" לגבי השם ו"טוב" הוא מושג רגשי, אם כן איך מתיישב זה מתיישב עם פירוש העניין כולו, שהרגש הוא הפיחות שנוצר כתוצאה מאכילת פרי עץ הדעת טוב ורע, או שהוא גם כן מעלה?