שאלה ברמב"ם הלכות גירושין
שלום עליכם בהלכות גירושין ב, כ הרמב"ם פוסק:" מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו, ולא רצה לגרש - בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן, מכין אותו עד שיאמר, רוצה אני; ויכתוב הגט, והוא גט כשר". בהמשך בהלכה כג מופיע הדין לפיו גם אם כפוהו בטעות, והגט פסול, "יגמור ויגרש" שאלתי היא מהו שורש פסיקה זו לפיה האדם הפרטי חייב לציית לפסיקה מוטעית של הדיינים?
בתודה דוד