דמיון ידיעת האיסור וההיתר ללחם ובשר

השיעור הוא חלק מסדרת שיעורי השקפה בין הכוזרי לרמב"ם.
הרמב"ם מתייחס למושג קדושה במובנו ההלכתי ופחות כמושג רוחני.
לעומתו ריה"ל מתייחס לקדושתה העצמית של הארץ כמושג רוחני ובלשונו הפיוטית מתייחס אל הארץ כאישיות.
בשיעור נלמד חלקים מפיוטו המפורסם של ריה"ל "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך"

מהם גדרי רשות הרבים בערים מיושבות, האם יש להתייחס לרוחב הרחובות ולנפח התושבים העוברים בהם?

כיצד ניתן לשיטת הרמב"ם להכשיר את ההוצאה בשבת ל"רשות הרבים", האם די ב"צורת פתח"?

כרם שנטוע סמוך לו שדה תבואה, האם די בהצבת עמודים וקנה על גביהם בין שתי השדות ע"מ להימנע מאיסור החמור של כלאי הכרם?

נחלקה התיומת נפסל הלולב, האם אפילו עלה אחד שנחלק יפסול הלולב?

היש צורך לבצע בדיקות בזכוכית מגדלת ע"מ לוודא שלא נחלקה התיומת?

מהו הסטטוס של לולב שהדביקו את שני חלקיו בדבק? 

האם הכלל הנ"ל בבישול דווקא או אף אין בישול אחר אפיה או אחר קליה או אחר צליה?
מה פסק הרמב"ם בכלל זה ומהי שיטתו של מרן השו"ע בקשר עם הכלל הנ"ל?
הניתן להשוות את דין עלי התה אשר טרם שיווקם לצרכנים עוברים תהליך קליה לדין פולי הקפה שקולים אותם קודם לטחינתם?