התרופה לשיח הציבורי הארסי טמונה בשיח שמבוסס רק על דעות שמקורן הוא אלודי

שאל השואל ואמר שהבן שלו עומד להתגייס לצבא. האם מותר לבן להתגייס במסגרת כללית או שיש היום חיוב להתגייס רק במסגרת דתית. הדבר פשוט שתמיד יש המלצה מאוד, מאוד חיובית להתגייס במסגרת דתית כדי שיהיו לו את האפשרויות לחיות את החיים הדתיים גם במסגרת שירותו. אבל, לצערנו הרב, הגענו היום למצבים שבהם חייבים להורות שאסור לאדם דתי להתגייס לשורות הצבא הכללי אלא רק מסגרות דתיות וזאת משום שבעוונותינו המרובים הרוח הפמיניסטית הולכת ומשתלטת על צה"ל.

מדוע לא התייחס הרמב"ם לשאלה זו למרות שנזכרה בתלמוד?

איזה מעמד קבעו חכמים לקדיש והאם אמירתו טרם סיום חובת היום במס' העולים מהווה הפסק?

האם אמירת פיוט לחתן לפני עלייתו לתורה או אמירת "מי שברך" בין המברכים, מהווה הפסק?

נאמר בתלמוד ונפסק להלכה שהמפטיר יקרא בנביא רק לאחר שיגלול ס"ת-מה עדיף, איפוא, לכסות הס"ת במטפחות ויקרא בנביא או שיאמרו "מה רב טובך" תוך כדי גלילת ספר התורה?

כיצד פועלים במקרים כאלו כללי האיזון המעוגנים במשפט התורה, האם האיסור לחשוד הינו גורף?

כיצד הרשה לעצמו מר זוטרא חסידא לחשוד במי שנגב במגבת שאינה שלו כמי שגנב את כוס הכסף שלו? 

מה רוצה התורה ללמד אותנו במצווה לקנא לאשה החשודה כמשרכת דרכיה וסוטה תחת בעלה ?