מה ראוי לעמוד לצד זיכרון השואה? עלינו להדגיש את נצח ישראל: הברית עם הקב״ה, נצחיות העם והחזון לביעור הרוע ולהפצת דעת ה׳ בעולם.
🕯️ כיצד מחברים את זיכרון השואה לברית ולתקווה? האזינו לדברי הרב על משמעותו של נצח ישראל.
יום השואה ונצח ישראל: מן הזיכרון אל הברית והחזון
השואה מטלטלת את עם ישראל ומחייבת זיכרון ואבל. ראוי לתת מקום גם למבט הרחב על נצחיות העם ועל חזון הנביאים. מן הראוי לקרוא ליום הזה ״יום השואה ונצח ישראל לא ישקר״, במקום ״יום השואה והגבורה״, ולהעמיד במרכז גם את הברית ואת נצחיות עמנו.
זיכרון השואה: האבל, הגבורה וחזון נצח ישראל
ראוי שהזיכרון לא יתמקד במרד גטו ורשה או בצער לבדם. הרבנות הראשית לישראל קבעה את עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי. הצער והזיכרון חשובים, ולצדם עלינו להתבונן גם במשמעות האנושית והחזונית הרחבה.
פרשת בחוקותי: הברית נמשכת גם בארץ האויב
בתוכחה שבפרשת בחוקותי מתוארים דברים קשים העתידים לבוא על העם, אך לצדם מופיעה ההבטחה שלא לכלותו ולא להפר את הברית עמו. הפסוקים העוסקים בזכירת ברית הראשונים מבטאים את נצח ישראל גם בשעת צרה.
למושג הזה יש שני צדדים הקשורים זה בזה: שבועת ה׳ ובריתו עם האבות, ונצחיות עם ישראל ככל שהוא דבק בברית עם אביו שבשמים. הזיכרון מתחבר כך לשאלה כיצד העם ממשיך לחיות ולשמור על דרכו.
נבואת צפניה: ביעור הרוע ותיקון האנושות
הנביא צפניה מתאר את הפירעון מן הרשעים. תכלית החזון אינה נקמה לבדה, אלא ביעור הרוע כדי שהאנושות תיטיב את דרכה. לכן ראוי להבליט ביום הזיכרון לשואה גם את נצח ישראל ואת התקווה הנובעת מן הברית.
אנו מייחלים לביאת משיח צדקנו, להפצת דעת ה׳ בעולם, לבניין המקדש ולחיים בטוחים בארץ לאורה של התורה. כך נשזרים האבל על העבר, המחויבות לברית והתקווה לעתיד.
להתבוננות נוספת בקשר שבין זיכרון ציבורי לזהות יהודית, ראו את דברי הרב ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. השיעור המקושר עוסק ביום זיכרון אחר ובשאלותיו.
מסקנת הדברים: ראוי להעמיד לצד זיכרון השואה את נצח ישראל — ברית ה׳ עם עמו ונצחיות העם מתוך דבקות בברית. הזיכרון פונה גם לעתיד: לביעור הרוע, להפצת דעת ה׳ ולתיקון האנושות.
מדוע מציע הרב רצון ערוסי להדגיש את נצח ישראל ביום השואה?
מן הראוי לקרוא ליום הזה ״יום השואה ונצח ישראל לא ישקר״, במקום ״יום השואה והגבורה״. כך מתחברים האבל והזיכרון לברית ה׳ עם עמו ולחזון הנביאים לעתיד האנושות. נצח ישראל מבטא הן את שבועת ה׳ ובריתו עם האבות והן את נצחיות עמנו ככל שאנו דבקים בברית הזאת.
מה לומד הרב מפסוקי התוכחה בפרשת בחוקותי על נצח ישראל?
בפרשת בחוקותי מופיעה, לצד תיאור הצרות הקשות, ההבטחה שלא לכלות את ישראל ולא להפר את הברית עמם גם בהיותם בארץ אויביהם. הפסוקים על זכירת ברית הראשונים מבטאים את נצח ישראל. זיכרון הברית מחבר את ההתמודדות עם האסון להמשך חיי העם ולדבקותו בה׳.
מהי תכלית הפירעון מן הרשעים בנבואת צפניה לפי השיעור?
בנבואת צפניה, הפירעון מן הרשעים אינו נקמה בלבד: תכליתו לבער את הרוע ולגרום לאנושות להיטיב את דרכה. אנו מייחלים להתגשמות החזון: להפצת דעת ה׳ בעולם, לבניין המקדש ולחיים בטוחים בארץ לאורה של התורה.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
כיצד מתיישבים החורבן וביטול הסנהדרין כטעמים לאיסור הזמר?
ילמדנו רבנו מדוע רבנו כתב שאיסור הזמר הוא מפני החורבן ולא כמובא בתלמוד שהאיסור הוא מפני ביטול הסנהדרין שלא יכלו להשגיח שלא אומרים דברי נבלה?
כיצד מתיישבת חובת אהבת החוטא בפרק חלק עם המצווה לשנוא מי שאינו שב בתשובה?
מסוף הקדמה לפרק 'חלק' משמע רק כאשר יפקפק באחד מן היסודות חובה לשנאו,
אך אם אינו מפקפק ביסודות חובה לאהבו אפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות...
ואילו במשנה תורה נפסק :
אָמְרוּ חֲכָמִים, כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר--הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְשָׂנְאוֹ,
עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַחְזֹר מֵרִשְׁעוֹ (הִלְכּוֹת רוֹצֵחַ וּשְׁמִירַת נֶפֶשׁ פֵּרֶק יג)
כיצד ישוב הדברים בין המקורות ?
האם אדם הראשון חזר בתשובה אחרי החטא, והאם יש לו חלק בעולם הבא?
Shalom, Did Adam HaRishon do teshuvah? Does he have a portion in olam habah? Thank you,
מהם סייגי הרב לחגיגת יום הולדת, וכיצד מציע לציין אותו?
כנהר שלום,
רבנו כותב בפ"ט מהל' ע"ז "אבל גוי שהוא עושה איד לעצמו ומודה לע"ז שלו ומקלסה ביום שנולד בו". האם ניתן להסיק מכך שבחגיגת 'יום הולדת' יש חשש של חוקות הגויים?
מה פירוש ״שתלמודו הוא העיקר הגדול״ בהלכות קריאת שמע לפי הרב יוסף קאפח?
שלום
בהלכות ק"ש (1,2ׁׂׂ] רמב"ם אומר שתלמודו הוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו. שמעתי שרב קאפח אומר שתלמודו=ידיעתו ולא כמו אחרים אומרים שתלמודו =תלמוד תורה. השאלה היא שרמב"ם אומר שידיעתו מפסוק אנוכי וזה לא בק"ש. אבל המקור לת"ת לרמב"ם בתוך ק"ש
מה השיב הרב על דין שמים של מי שאכל מוצר לא כשר בהסתמכו על השגחה?
אדם שאכל בשר או מוצר אחר בהשגחת הרבנות או בהשגחת בד"ץ כלשהו.
בחוסר ידיעה שלו כלל, אחרי 120 שנה מתברר שהוא אכל מוצר לא כשר.
האם הוא עתיד ליתן את הדין, או שהיות והוא שוגג מוחלט, והיות והיתה לו כוונה לאכול רק כשר,
הרי שהוא זכאי לחלוטין?
מה מציע הרב למי שמחפש לימוד מקיף וברור של מחשבת הרמב״ם?
דעות הרמבם בהשקה ואמונה שונות מאוד מהרווח היום ציבור והכל מלא דעות מחסידות והקבלה רציתי לדעת אם יש איזה ספר שמאגד את כל מחשבת הרמבם בשפה ברורה ללא הוספות מאוחרות