המשך שהייה במקום. היה משלם מסים, ארנונה, חשמל. מקום שמוכר. רק שהמקום הוא שטח של עירייה. לא היתה מחשבה שהעירייה תגיד שאתה פולש, זה במתנה. זה לא עוגן משפטית. לא עבר בבעלות.
כיום העירייה פינתה אותנו משם. יש הליך משפטי לגבי פיצוי. האם ומה מגיע לנו על המקום ועל מה שעשינו בו. על זה ששילמנו מיסים, ארנונה, חזקה.
ברמת משפט התורה:
מה אומרת התורה על מקום שהתקבל. העירייה קיבלה תשלומים. וידעה על המקום הזה. החנות הצליחה מאוד. נתן לעיר מוניטין. הרבה באו לקנות בה. זה סמל של העיר.
העירייה קוראת לזה פלישה. הסתיימה המתנה.
האם לפי התורה יש חזקה, אפילו שאין חזקות בטאבו, עצם השהייה במשך 50 שנה, תשלום גדול של ארנונה שולם לעירייה. 
כבר פינו אותנו. אבל מה לגבי הפיצוי?
האם יש לנו בעלות/שייכות/חזקה על המקום ומגיע לנו לקבל פיצוי משמעותי על הפסד/איבוד/שלילת המקום מאתנו, לפי משפט התורה?
לדעתי, המשפט העברי יצדד בהנחה הזאת, אדם שישים אוהל במקום כלשהו ויפלוש לנקודה מסוימת, יגרשו אותו משם מהר, לא יכילו את ההגעה שלו ויגבו ארנונה כתושב. אם גבית ארנונה, אז המקום מוכר. לא גובים מסים ממנו. כך לדעתי, המקום מוכר 50 שנה. הרבה ראשי ערים הכירו ולא השתלטו על המקום כשטח עירייה. איך אומרים לנו אתה פולש. המקום מוסדר ומוכר עשרות שנים.