מדרש הגדול (מה"ג) הוא חיבור מדרשי מקיף על כל התורה, המכיל מדרשי הלכה ואגדה שנערך על ידי הרב דוד בן עמרם עדני מהעיר עדן שבתימן, שחי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-14. החיבור נחשב כגולת הכותרת של יצירת יהדות תימן.
החיבור הוא ליקוט של מדרשים המופיעים בתלמודים, בספרי המדרשים הקדומים ובתרגומי התנ"ך. בחיבור מובאים גם פירושים משל הגאונים והראשונים (בעיקר הרמב"ם) וכן משל המחבר עצמו, כשכולם ערוכים ומשולבים עם מדרשי חז"ל כמקשה אחת. חלק מהחיבורים שמהם נלקטו המדרשים הם חיבורים שאבדו בינתיים או ששרדו בצורה מקוטעת כגון: מכילתא, ספרי זוטא, מדרש תנאים, ועוד מדרשים קדומים שאין להם זכר בספרות המדרשים הנפוצה. ייחודו של מדרש הגדול הוא בכך שאין הוא ליקוט גרידא, אלא במקומות רבים בנה המחבר סוגיות שלמות המורכבות ממובאות ומציטוטים ממקומות שונים.
המדרש כתוב בלשון עברית בלבד והיא צחה מאוד, זאת בניגוד למקובל בתקופתו בתימן ובמזרח לשלב את השפה הערבית. אין בו מדעים ופילוסופיה, גם זאת בניגוד למקובל. לפני כל פרשה, מופיעות פתיחות פיוטיות מתחרזות, המושפעות מן הפיוט הארץ ישראלי הקדום.