41. ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ה, הלכות ג - ד: "לפיכך אמרו, כל החולק על רבו–כחולק על השכינה, שנאמר "בהצותם, על ה"' (במדבר כו, ט). וכל העושה מריבה עם רבו–כעושה עם השכינה, שנאמר "אשר רבו בני ישראל את ה"' (במדבר כ, יג). וכל המתרעם על רבו–כמתרעם על השכינה, שנאמר "לא עלינו תלונותיכם, כי על ה"' (שמות טז, ח). וכל המהרהר אחר רבו–כמהרהר אחר השכינה, שנאמר "וידבר העם, באלוהים ובמשה" (במדבר כא, ה). איזה הוא חולק על רבו–זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, ואף על פי שרבו במדינה אחרת. ואסור לאדם להורות בפני רבו, לעולם וכל המורה הלכה בפני רבו, חייב מיתה." 42.

31. ספר הזמנים, הלכות עירובין, פרק ב, הלכה ט: "ישראל הדר עם הנוכרי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב (אפילו הגר תושב, מחסידי אומות העולם, שאינו עובד ע"ז)." 32. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק יב, הלכה ח (ט) (וכנראה המחרידה ביותר): "גוי הבא על בת ישראל–אם אשת איש היא, נהרג עליה ואם פנויה היא, אינו נהרג. (י) אבל ישראל שבא על הגויה–בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד–כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה.

21. ספר נשים, הלכות אישות, פרק א, הלכה ב: "וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים האישה "נקנית–"בכסף, או בשטר, או בביאה ושלושתן, מן התורה. וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת." 22. ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט, הלכה יג (י): "נאמן האב לומר על בתו קודם שתבגור (!), שהיא מקודשת ואוסרה על הכול. (יא) האב שאמר, קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה–הרי זו אסורה לעולם (!!) על כל אדם, עד שיאמר האב נודע לי שלפלוני קידשתיה ותהיה צריכה גט ממנו בלבד, ואף על פי שנודע לו אחר שבגרה." 23.

11. ספר נשים, הלכות נערה בתולה, פרק א, הלכה ח: "אין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה, ובעדים ואינו צריך התראה. ומאימתיי יהיה לבת קנס–מאחר שלוש שנים גמורות, עד שתבגור: נבעלה בתוך שלוש שנים, אין ביאתה ביאה בא עליה משבגרה, אין לה קנס–שנאמר "נערה בתולה" (דברים כב, כח), לא הבוגרת. (ט) ואחת שיש לה אב, או שאין לה אב–יש לה קנס." 12. ספר נשים, הלכות נערה בתולה, פרק א, הלכה ט: "ואלו שאין להן קנס–הבוגרת, והממאנת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שניים והעידו שתבעה אותן לזנות עימה, והמתגרשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה.

בס"ד לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א אני פונה אליך בגוף שני, כי ראיתי שכתבת שכך מנהגכם (אני מציין זאת כדי שלא יראה כזלזול). זה לא סוד, שיש במשנה תורה להרמב"ם הרבה הלכות תמוהות, ואף מזעזעות, שרבים בדורנו נבוכים בהם, ובפרט לאחר שארגוני הכפירה באינטרנט (שלאחד מהם ראיתי שהתראיינת) התחילו לעשות בהם שימוש כדי לסית ולהדיח.

שלום לכבוד הרב שליט"א.
מצות עשה מהתורה לשמוע בקול דברי חכמים - ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. מצות לא תעשה שלא לסור מדבריהם - לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך.
1. האם נכון לומר שזקן ממרא מבטל מצות עשה - ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, ועבר על מצות לא תעשה - לא תסור?
2. אדם שלא הדליק נר חנוכה, או לא קרא מגילה כלומר ביטל מצוה מדרבנן. או שעבר על איסור מדרבנן. איך בשמים יתבעו את אותו אדם? האם יתבעו אותו על כך שהוא ביטל מצות עשה מהתורה - לשמוע בקול דברי חכמים, ועבר על מצות לא תעשה - שלא לסור מדבריהם? או שיתבעו אותו על כך שהוא ביטל מצוה/עבר איסור מדברי חכמים?
תודה וכל טוב.

שלום הרב!
שאלתי היא, מה הם "סתרי תורה" לדעת רבינו? אם דעתו שזה התעמקות פילוסופית, הרי שאפשר להגיע לזה גם ללא התורה (ודבר זה היה ידוע לרבינו), א"כ איך זה סתרי תורה? ויותר מזה, איך יכול להיות שפילוסופיה היא העומק של של התורה, כשאין בכלל קשר ביניהם?
תודה

א. איך מורנו הרב יוסף קאפח התיר לנשים נשואות פיאה נכרית במקום כיסוי ראש? שהרי זה עוקר את כל סיבת המצווה! ואם היה מדובר ברב אחר שהתיר ע"י פלפולי סרק בפוסקים החרשתי, אבל זה לא מתאים לתלמידי הרמב"ם שהולכים לפי ההגיון.
ב. מדוע אסור לשיר ולשמוע שירי עגבים שידוע שבזמן תור הזהב של ספרד היו מגדולי ישראל שחיברו שירי חשק? ואף אם נאמר שדיברו במשל (מה שלא מסתבר) למה שידברו במשלים מאוסים לאוזן הדתית רק בשביל נמשל.

שלום לך מורי רצון ערוסי הכיצד לילמוד את הלכות ופסיקות הרמב"ם על בוריו איזה ספרים לקנות כגון: לימוד, השקפה אני בן 20 הלומד לבד
תודה רבה ושבת שלום

במסכת ברכות, ד', ז':
א. ואם הלכה בחכמים - אזי באמת תפילת מוסף להיות מלכתחילה תפילת יחיד (שכן כך נאמר בפיהמ"ש לרבינו, שהלכה בחכמים)?
ב. ע"פ פירוש רבינו לדברי ר' יהודה במשנה - ר' יהודה סובר שלא משנה מי, העיקר שתהיה תפילה מוסף בציבור במניין, בפני חכם (חבר עיר, כמו שקיימא לנו שהחי"ת קמוצה, והבי"ת צרויה), ואין זה משנה אם אני כלול במניין אם לאו. העיקר שבעיר תהיה התפילה במניין בפני החכם. האם הבנתי נכון?