האם הרמב"ם התבסס על הגמרא בירושלמי מסכת תענית פרק ד', כפי שמציין הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת?
אם זהו המקור לפסיקה המיוחסת דעת הרמב"ם, אזי כיצד יתכן ליחס לרמב"ם הפנייה לתלמוד הירושלמי?
כאשר הרמב"ם ממליץ לתלמידו המובהק, יוסף בן יהודה, לו הוא כתב את מורה הנבוכים, לא לכלות את זמנו בלימוד התלמוד, כי הרמב"ם מיצה במשנה תורה את כל התלמוד, ועדיף שישב וילמד את משנה תורה בע"פ.
שלום לכב' תורתו
האם יש חילוק לדעת הרמב"ם שרבו הנוטפין על הזוחלין בין מעיין לבין נהר כמו שלמד הט"ז?
יאריך ה' ימיך בטוב ושנותיך בנעימים וימלא כל משאלות לבך לטובה
הרב יובל נפש מניצן והרב חן תוהמי מקרית ארבע
שלום וברכה.
האם טבילת כלים לפי רמב"ם היא מדרבנן או מדברי סופרים? בהלכות מאכלות אסורות משמע שמדובר בדברי סופרים ואם זה מדברי סופרים יש לברך על טבילה זו כמו שמברכים על כל מה שמחוייב מדברי סופרים [שבת פרק ה' והלכות ברכות פרק יא']
אם כן מדוע יש הנוהגים לא לברך ולומר שזו היא דעת רמב"ם שאיננה מחוורת לי כלל מתוך עיון בהלכות הרלוונטיות.
תודה רבה.
שלום לכבוד הרב
איני יודע אם כאן המקום לשאול ששאלתי אינה הלכה למעשה באופן מיידי אלא שאלה שהתעוררה תוך כדי לימוד
אך לצערי אין לי עם מי לברר
במהלך לימוד מאכלות אסורות התקשיתי בהבנת הלכה מסויימת
פרק ה הלכה י"א
"עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו אבר לעולם בין שחתכו קודם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו . ואפילו החזיר אותו אבר למעי אימו ואחר כך נשחטה או נולד הולד וחיה כמה שנים הרי אותו האבר אסור משום טריפה. "
אינני מבין הלכה זו ובאיזה מקרה מדובר
מה דעת כבוד הרב על הרעיון של התנהגות אדם בימינו עפ"י פסיקת הרמב"ם בלבד, ללא אימוץ כל שינוי, אם זה היתר, או החמרה, הנוהגים כיום בקהילות ישראל השונות, כולל קהילת הדרדעים.
אודה לך על תשובתך העקרונית וההלכתית.
