האם רשאים לבדוק חמץ אור לי"ד באמצעות עובד זר (גוי)?

שאל השואל ואמר האם הוא יכול למנות את הפיליפיני שלו או הפיליפינית שלו לעשות בדיקת חמץ אור ל1רב עשר בניסן ושאלתו היא שאלת חכם הואיל ונאמר בהלכה פרק שני מלכות חמץ ומצע הלכה יז המזכיר בית סתם ב1 הרי זה בחזקת בדוק ואינו צריך לשאול ואם מחזק זה המזכיר שלו בדק ואמרה אישה או קטן אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנים שהכל נאמנים על בעור חמץ והכל כשרים לבדיקה ואפילו נשים ועבדים הוקטנים והוא שיהיה קטן שיש בו דעת לבדוק אז אומר הנה כתוב אפילו נשים ועבדים הוקטנים וכן בשולחן ערוך אבן העזר הצחה אור החיים סימן כלז סעיף ד בית שחזק שלא בדקו המזכיר ואמרו אישה אוהבת או קטן אנו בדקנו הרי אלו נאמנים והוא שיהיה קטן שיש בו דעת לבדוק והתשובה שלילית אין למסור את בדיקת חמץ לפיליפיני או לפיליפינית, דהיינו לגוי. ומדוע מה זה שונה מהלכה שקראנו אותה כעת? כי ההלכה מתייחסת לעבדים קנענים. עבדים קנענים הם טובלים לשם עבדות. בטרם יעבדו אצל האדון היהודי וחייבים במצוות כמו נשים. רק אסור להם לעבד הקנעני, אסור לו להתחתן עם יהודיה, כל עוד לא השתחרר מעבדותו ולא תבל עוד פעם ליהדות מושלמת. וכן, שבחה קנענית חייבת במצוות כמו אישה יהודיה, חוץ מהעניין של נשואין שאסורה היא להתחתן עם יהודי, כל עוד לא שחרר משבחותה ותטבול עוד פעם ליהדות מושלמת. אבל עד אז היא חייבת בכל הייסורים ומחייבת בכל המ מצוות כדין אישה. ואם כן איפה מאחר ומדובר בעבדים קנענים שכאמור הם מוזהרים על החמץ הם מצווים על אכילת מצות שהרי גם אישה בישראל מצווה לאכול מצות משום כך הם נאמנים ופרשו בגמרא פסחים דף ד עמוד א' ועמוד ב פרשו שמאחר בדיקת חמץ זו היא מדרבנן אז האמינו לנשים לעבדים ולקטנים הם אומרים אנו בדקנו אנחנו סומכים עליהם אבל אצל גוי או גויה שהם ממש כמו פיליפינים אלה הם גויים אין להם דין של עבדים קנענים אלא גויים לכל דבר אין גוי נאמן בייסורים עלינו אלא אם כן הוא מסיח לפי טומו. אבל כאן זה לא בעיה רק של ייסורים של מסיח לפי טומו. או אם נניח מלטדעלתגלויה ואז הוא חושש חושש ש נתפוס אותו בכלכלתו. כאן הבעיה היא לא רק נאמנות. הנאמנות זה פן אחד של העניין. יש פן שני של העניין. הציווי הזיקה למצווה ה הקטן והעבד הקנעני הם יש להם זיקה למצווה כיוון שמוזה בחמץ והם מצובים באכילת מצה אז כיוון שהם בריא מצוות לעניין זה אז הם בתוך העניין אלא מה הנאמנות אז אמרו חכמים כיוון שזה מדרבנן הם נאמנים לא רק להעיד אלא גם לבצע לבצע בגלל שהם גם מחוייבים וכי אישה לא מחוייב שהיא לבדה הבודדת לא מחוייבת לבדוק את החמץ אצלה וודאי שהיא מחוייבת לבדוק את החמץ אצלה כן אותו דבר שבחה קנענית א שהיא לבד כלום לא מחוייבת לעשות בדיקה לעצמה בוודאי שהיא מחוייבת לעשות בדיקה לעצמה אנחנו פועלים בשתי בשתי מסגרות המסגרת האחת הזיקתם למצווה הזו ב נאמנותם בדרגות של ייסורים אז כשדרגת הייסורית רבנ אז הם נאמנים עלינו לנו אנחנו יכולים לסמוח עליהם שהם בדקו את הבית שלנו אז הועיל וזה מדרבנן אנו סומכים עליהם אבל אם הבסיס הראשון לא קיים אז לא מגיעים לבסיס השני של הנאמנות ומהוא הבסיס הראשון הזיכה למצווה גוי איננו בכלל המצווה והוא ואינו בכלל המצווה אז אנחנו לא ניגשים לדין אם הוא נאמן או לא נאמן משום כך פיליפיני או פיליפינית כיוון שהם גויים ולא קשורים בכלל בכלל למצווה אינם מחוייבים בשום צד ובשום אופן אז ודאי ודאי שהם אינם מוציאים אותנו ידי חובה כיוצא בזה ומעין מעין דוגמה או מעין ראיה לדבר זה בנוגע לשחיטה הכל שוחטין ושחיטתן כשרה גם אישה יכולה לשחות אף על פי שהרמה אומר שאצלהם לא שמעו דבר כזה שאישה יכולה לשחות אבל בתימן היו כאלה שקיבלו אפילו תעודה תעודה שהם יכולות ורשאיות לשחות אז אישה יכולה לשחות קטן שהוא מומחה ויודע לשחוט הוא גם יכול לשחוט אישה וקטן ואותו דבר גם כן עבד קנעני עבד קנעני ושבחה קנענית שכבר טבלו לעבדות והם מחוייבים במצוות גם הם יכולים לשחט אבל גוי ששחט שחיטתו נבלה אפילו שהוא לא עובד עבודה זרה שחיטתו נבלה ככה ההלכה ואם כן איפה גם כאן ניתן לומר למרות ששם בדיני שחיטה יש לנו אולי סיבה מיוחדת לכך אבל זה בכללי כל מי שפטור ממצווה איננו יכול להוציא את הזולת ידי חובת המצווה וכיוון שגוי הוא לא במצוות בדיקה בכלל לא מצוות אז הוא לא יכול להוציא אותה לחבות מצווה זה עוד לפני עניין של נאמנות לכן כאמור אין פיליפיני או פיליפינית יכולים לעשות לנו את הבדיקה אבל כאן המקום להבהיר אומר שיש לנו מצווה מדברי סופרים לנקות, לבער את החמץ לרדוף את החמץ בכל מקום שהוא וזה הניקיון שאנחנו עושים בדרך כלל מאחרי פורים עד פסח ניקיון שבו אנחנו רוטפים את החמץ ומשתדלים לגמור אותו וכולי וכולי זה פילפיני יכול לעזור לנו לזה חכמים לא תיקנו ברכה זה מצווה אבל זה מעין הכשר מצווה, זה עבודה פיזית של ניקיון. אבל אומר רבנו הוא מדברי סופרים, אחרי שהוא אמר מדברי סופרים לנקות ולרדוף את החמץ, אומר רבנו מדברי סופרים כאילו תאמרו יש עוד מצווה מדברי סופרים שהיא התגבשה למצווה מצוותית ממש ממש היא בדיקת חמץ אור 14 בניסן אור 14 בניסן זה אדם מברך ברוך אתה השם לוקך העולם אשר קדשנו מצותיו וצמנו על ביאור חמץ מה שאין כן כשאדם מאחרי פורים מתחיל לנקות את הבית ומתחיל לסלק את כל המיני חמצים שהוא לא מזדק להם הוא איננו מברך זה לא מצווה שהתגבשה למצווה מצוותית זה מעין הכשר מצווה בתחום זה שהניקיון גויים יכולים לעזור לנו אנחנו יכולים לעזר בגויים ולבדוק אחריהם שאכן הכל נקי אבל הם יכולים ודאי בעבודה הפיזית לעזור לנו הרבה מאוד בניקיון הכלים בסילוג כל מיני מקומות של חמצים לפי ההוראה שניתן להם זה ודאי שהם יכולים לעשות לנו אבל המצווה המצוותית של בדיקת חמץ אור לרבע הם לא יכולים לבצע לנו את הדבר הזה כי לא מדובר רק במשהו פיזי אלא במשהו מצוותי הלכתי שהוא מופקע ממנו לגמרי לא תלוי רק בנאמנות ולא תלוי רק בעבודה שחורה אלא כאמור בזיכה למצווה והם אין להם שום זיקה למצווה הזו רבי חמים גשמ