שיירי כוסות, הניתן לתקן פגימת הכוס ובאיזה אופן?

שלום לרב מי שנעצר בכל עניין שהוא השייך למאבק על א"י - האם יש לו לברך הגומל (בית האסורים)?
תודה

שלום למו"ר מדוע אסור להביא לחם לברכת המזון? לדוגמא, סידרו וניקו את השולחן, שמו בינתיים את הלחם בצד ואח"כ החזירו לשעת הברכה. האם זה אסור? אם כן מדוע, והאם יש לכך סימוכין בדברי רבנו או השו"ע.
תודה רבה

כבוד הרב שלום
אשכנזים וגם הרב מאיר מאזוז מבטאים את המילה "בחר" ו-"נתן" בברכת התורה בהגיית מילעיל.
אשמח לדעת מהו המנהג התימני
בברכה ותודה
חגי

שלום לכבוד הרב ערוסי שליט"א לפי הרמב"ם והרב קאפח:
1) כשאדם רוצה לצאת מהסעודה להתפנות, יש חובה לברך לפני יציאתו, וכשיחזור יברך שוב ברכה ראשונה מדין "יוצא חדר הסעודה"?
2) הרב יתן דוגמא למעשה קדרה שפוטר את התבשיל?
3) באתר "נצח ישראל" כתב הרב על "ברכת" התכבדו מכובדים. ראיתי שברמב"ם זוהי איננה ברכה. מהו התירוץ?
4) כאשר הגדול מברך ברכת המזון בקול בכדי לפטור את הכלל - האם עונים אחר ברכותיו אמן, או שהדין, כמו בתפילה אחת, לא לעות אמן, שהרי עונה אמן אחר ברכותיו?
5) א) מהי ברכת חיטה מבושלת?
ב) קרונפלקס העשוי קמח חיטה?

שלום יבוא אל מו"ר. ישנו מכשיר הנקרא "אופה לחם" ודרך פעילותו היא כזו. הוא נראה כמו מיקרוגל קטן, ובתוכו מעין תבנית עמוקה, שלתוכה יוצקים מים ושמן ואח"כ קמח ושמרים. ואם מעוניינים, מוסיפים עגבניות או תבלינים או מה שרוצים. וסוגרים את המכשיר, ומפעילים אותו. המכשיר עצמו עושה את פעולת ערבוב החומרים לכדי עיסה, ולאחר מכן כשהחיישנים שלו "חשים" כי הזמן מאפשר זאת, הם מתחילים לחמם ולאפות את הבצק ואז תוך כ -3 שעות ישנו לחם מוכן, ללא מגע יד אדם. ושאלותיי הן.

כתב רבנו (ברכות, א, טו): "התינוקות, מלמדין אותן הברכות כתקנן; ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת למידה, הרי זה מותר. ואין עונין אחריהן אמן; והעונה אחריהן אמן, לא יצא ידי חובתו.". א) "אין עונין אחריהן אמן" האם הוא רק בשעת למידה ושינון "על יבש", או גם כשאוחזים איתם פרי ומקרים להם את הברכה והם חוזרים אחריה ואוכלים?

האם לפי רבינו מותר לברך את ברכת המאורות של יחיד כנוסח סידור רס״ג (בשעת הדחק במיוחד) ?

שלום לכבוד הרב,
ברצוני לשאול,
מהו מנהג תימן בכל הקשור להפסק לאחר נטילת ידיים. ישנם הטוענים כי במספר קהלות ומחוזות בתימן נהגו לא להקפיד על איסור דיבור בין נטילה ל"מוציא" ואף דיברו דברי חולין, זוכר אני את בית סבא ומשפחתו (שמקורו מהבירה צנעא) שנהג להקפיד הקפדה יתרה על איסור דיבור בין הנטילה ל"מוציא".
חשבתי למהות הסיבה ומצאתי שסבא נהג לפי נוסח השאמי והרי השאמי נהג לפי השולחן ערוך האוסר זאת מפורשות.(הייתכן?).
אם כן מהו מנהג תימן בנושא, והאם אכן קהילתנו הקדושה לא הקפידה על ענין זה??
אודה לרב על התיחסותו.