היש לברך "שהחיינו" על צמחי שום חדשים?

עיקרי הדברים והנושאים המרכזיים:

• המקור בתלמוד ובפסיקת הרמב"ם: הדובר מתחיל בדברי הרמב"ם בהלכות ברכות, אשר פוסק ש"הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראייתו מברך שהחיינו זאת ולא יותר". הרמב"ם מבסס את דבריו על דברי רבי יהודה בתלמוד במסכת עירובין, שם נאמר שכאשר אדם רואה "דלעת חדשה" מברך שהחיינו.
• ציטוט מרכזי: "רבנו בהלכה כתב בפרק עשירי מהלכות ברכות הלכה אה הלכה שלישית לפי כפי הדודי תימן שנית שנייה סוף שנייה לפי כתב בדפוס וילנה הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראייתו מברך שהחיינו זאת ולא יותר זה מה שרבנו כתב."
• ההבנה של הרמב"ם: הרמב"ם מבין מהמעשה על הדלעת החדשה שברכת שהחיינו נאמרת על "פרי המתחדש מזמן לזמן" ובאופן ספציפי "משנה לשנה".
• הבחנה בין פירות לירקות: הדובר מעלה את השאלה לגבי ירקות חדשים, ומציין שאי אפשר לכלול אותם בהגדרה הפשוטה של "פרי". הוא מביא את דברי השולחן ערוך והרמ"א בנושא:
• השולחן ערוך קובע שעל פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, גם אם לא אכלו ממנו זמן רב, לא מברכים שהחיינו.
• הרמ"א מוסיף הגהה שלדעתו גם על פרי המתחדש פעמיים בשנה מברכים שהחיינו, אך מדגיש שאין מברכים על דבר שאין לו זמן קבוע לגידולו.
• הרמ"א מציין שעל "ירק חדש דעומת כל השנה בקרקע" אין לברך שהחיינו, כי הוא נמצא תמיד. לעומת זאת, משתמע מדבריו שעל ירקות עונתיים יש לברך.
• ציטוט מרכזי: "אומר הרמה על ירק חדש דעומת כל השנה בקרקע כלומר סוגי ירקות שכל הזמן גדלים בקרקע אז אפילו שהוא חדש בשבילך אין לך מר שחיינו כי כל הזמן הוא נמצא בקרקע בדברי ארמה למדנו שאם יש ירקות עונתיים אזי יברכו עליהם שחיינו כי הם לא כל הזמן נמצאים באדמה השלה."
• דעת "השל" (ככל הנראה השל"ה הקדוש) והמשנה ברורה: הדובר מציין שיש דעה שלפיה אפילו על ירקות עונתיים אין לברך שהחיינו, ומביא את שיטת השל"ה כפי שמובאת במשנה ברורה.
• הטעם לאי ברכה על ירקות: הטעם לכך הוא ש"ירק לא מחזיק מעמד אלא הוא נובל", ולכן אין שמחה גדולה בראייתו כיוון שאינו מתקיים.
• ציטוט מרכזי: "ולכאורה למה לא לברך על ירק חדש אם באמת הוא גדל עונתית והתשובה נראה שירק לא מחזיק מעמד אלא הוא נובל... ולכן אין שמחה כל כך בראייתו כי הוא לא מתקיים משום כך לנו דעתנו דווקא שיטת השלה היא אשר נראית להלכה כיוון שבאמת בדבר שלא מתקיים קנאי לא ברו שחיינו מה שאין כן בפרי בפרי הוא מתקיים."
• דגנים חדשים: הדובר מתייחס גם לדגנים חדשים, ומציין שלדעת השל"ה אפילו על דגן חדש אין מברכים. אולם, הוא מזכיר שבתקופת בית המקדש היו מברכים על "נחות חדשות" (ככל הנראה מנחות) בעצרת.
• המסקנה היא שעל זרעונים חדשים ועונתיים מברכים שהחיינו, כיוון שהם מתקיימים וניתן לאוכלם בצורות שונות.
• הגדרת "פרי" לצורך ברכת שהחיינו: הדובר מרחיב את הגדרת "פרי" וטוען שהיא כוללת לא רק פרי עץ, אלא גם "פרי אדמה" (כמו דלעת) וכן קטניות ודגנים, כיוון שכולם נקראים במובן מסוים "פירות".
• בצלים ושומים חדשים: הדובר דן במקרה של בצלים ושומים חדשים. לכאורה, מאחר שהם מתקיימים זמן רב יחסית לעלים ויכולים להיות עונתיים, היה צריך לברך עליהם שהחיינו.
• הנימוק לאי ברכה: למרות זאת, לדעת הדובר, ברכת שהחיינו נאמרה על פרי הנאכל בפני עצמו. מאחר שרוב העולם אינו אוכל בצלים ושומים לבד, אלא כתיבול או חלק ממנה, לא נהגו לברך עליהם שהחיינו.
• ציטוט מרכזי: "נראה לעניות דעתי שכשחייבו לברך ברכת הזמן שהחיינו על פרי הנמלה על פרי שהוא נאכל בפני עצמו בן חי כמו גזרים ובין מבושל כמו גרחלתו, בן חי כמו מלפון ובין מבושל כמו קישויים אז על אלו שהם פירות אף שהם פירות אדמה אם הם עונתים מברך כי הם נאכלים בפני עצמם אבל כל שלא נאכל בפני עצמו ובדרך כלל רוב העולם לא אוכל בצלים ושומים בפני עצמם... לכן נראה לנו דעתנו, הוא והוא איננו נאכל בפני עצמו, לא נהגו או לא תיקנו לברך ברכת זמן עליו."
• תבלינים חדשים: באופן דומה, הדובר סובר שאין לברך שהחיינו על תבלינים חדשים, למרות שהם מתחדשים משנה לשנה, כיוון שאינם נאכלים בפני עצמם ואין להם "קיום עצמי".
• סיכום: לסיכום, הדובר נוטה לדעה שאין לברך שהחיינו על שומים (אם הם גדלים כל השנה או אם הם עונתיים כיוון שאינם נאכלים לבד), וגם לא על ירקות עליים עונתיים, כיוון שאינם נחשבים "פרי חדש".

מסר מרכזי: הסוגיה מורכבת וקיימות דעות שונות בין הפוסקים לגבי היקף ברכת שהחיינו על פירות וירקות חדשים. הדובר מציג את המקורות השונים ומסביר את הטעמים העומדים מאחורי הדעות השונות, תוך שהוא נוטה בסופו של דבר להחמיר ולא לברך על ירקות ושומים חדשים, אלא אם כן הם פירות אדמה הנאכלים בפני עצמם.