מי ראוי שיזמין את הכהנים לברך, שליח הציבור או הממונה?

באלו נסיבות נפטור אותו ממצווה זו ובאלו נסיבות חייב לשאת כפיו למרות צרידותו?

מה נשתנה דין ברכת הכהנים שחובתה בקול רם מדין התפילה שחובה לאומרה בלחש? 

האם תקנת חכמים נתחמה דווקא לסנדלים או לכל מנעל ולא דווקא של עור?
היש חובה על הכהנים לעלות על הדוכן ברגלים יחפות אף ללא גרביים ?

שאל השואל ואמר האם מותר לכהנים לשאת את כפיהם כשהם במנעלי גומי אשר באו איתם מביתם ועולים לדוכן שהם עם נעלי גומי.

האם יש איסור שאחר יאמר "כהנים" במקום שליח ציבור?

היש לחשוש לגדר של הפסק בתפילה ע"י אמירת "כהנים"?

מה היה המנהג הקדום באמירת "כהנים" אצל כל העדות ומדוע מהרי"ץ שינה ממנהג זה?