אדם מטייל עם כלב משוחרר, במקום שיש שילוט שאסור לשחרר כלבים. אדם אחר עבר מולו בשביל השני עם כלב, קשור ברצועה. הכלב המשוחרר רץ לכיוון הכלב הקשור, והכלב הקשור ניסה לרדוף אחרי אותו כלב משוחרר, מה שגרם לנפילתו של בעלי הכלב הקשור ולפציעתו הקשה. בנוסף לניתוח ושיקום, כחצי שנה ישב בבית ולא עבד. מהו דין התורה לעניין נזיקין במקרה הזה?
כיצד ניתן ליישב את הסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם לגבי מקור איסור צער בע"ח, מדאורייתא או מדרבנן? האם ניתן לטעון שאיסור זה לא יחול כל עוד האדם משתמש בבעל החיים לצרכיו תוך צמצום הצער לבעל החיים? שימוש בבע"ח לרפואה סגולית כמו הנחת יונים על בטנו של חולה צהבת, האם מותר למרות שהיונים מתות בסופו של דבר?
