מהי חומרתה של סיכה שאינה של תענוג שנאסרה ביוה"כ לעומת היתר הרחיצה בנסיבות כאלו?
כיצד יסביר רבנו הרמב"ם הגזירה בדווקא על הסיכה אף שנועדה להעביר את הזוהמה?
מדוע לא ראו חכמים לגזור בט' באב או לאבלים איסור על השימוש בסיכה המיועדת להעביר את הזוהמה ?
עד מדינה מבחינה פסול הילכתית מכל בחינה. נסביר את הדברים.
א. ע"פ רוב 'עדי מדינה' האנשים עבריינים, אנשים שעברו עבירה בעצמם, והרי רשע אינו יכול להעיד, כי מעשיו הרעים גורמים לאיבוד האמון בעדותו.
ב. גם אם עד המדינה איננו עבריין או טרם שהוכחה עבריינותו, הרי מדובר כאן לרוב מבחינה משפטית ב'נוגע בדבר'. הנגיעה ברורה לחלוטין. יש לו אינטרס מובהק לכסות על עצמו מפשעים או ליצור רווחים שהוא קשור אליהם.
נכון שנחלקו הפוסקים אם גם באינטרסים חוץ כספיים, יש עדות של 'נוגע בדבר', אבל סוף כל סוף נפסק שאין לך דבר יותר יקר לאדם מאשר כבודו וחירותו. אם אותו עד קונה את חירותו ובמקום ללכת לבית סוהר הוא יוצא לחופשי על חשבון הפללת זולתו, אין לך 'נוגע בדבר' יותר מכך.
יש במשפט העברי מושג שנקרא 'דין המלך' ומושג נוסף שנקרא 'הוראת שעה'. חכמים נתנו סמכות לבית הדין לפסוק גם לא ע"פ סדרי הדין הרגילים במצבים חריגים.
"בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין". אם הדור פרוץ ויש צורך לגדור פרצות אזי באופן חריג מקבלים גם עדויות נסיבתיות, גם בעדים בלתי כשרים. זו איננה עדות זו רְאָיָה.
הרְאָיָה היא דבר מאוד קשה לדיינים היות והם צריכים לבדוק אותה היטב עד כמה היא אמינה או לא אמינה. כך מהזווית המעשית של 'עד מדינה' גם ברמה ההילכתית.
אם נידרש להתייחס למקרה הנדון, כיוון שמדובר לא בעד מדינה רגיל אלא בעד מדינה אשר יש בעדותו אולי להפליל את ראש הממשלה. מבחינה הלכתית גם מלך נידון וברור שגם ראש ממשלה של ימינו. אבל ברמה העקרונית ברגע שיש חשד, דנים וחוקרים אותם בחשאי.
בתורת ישראל הגישה מאוד מושכלת. אין דנים את האנשים הבכירים האלה בדין שהוא הצגה לכל העולם כיוון שמלבד הטיפול בו יש השלכה למוסדות המדינה והשלטון. כגון מוסד הנשיאות, מוסד המלוכה, מוסד ראש הממשלה, מוסד הרבנות והדיינות, ואסור לפגוע באמינות של העם כלפי המוסדות השלטוניים.
לכן התורה קובעת, נעשה דין ומשפט גם לאנשים כאלה אבל בחשאי, בועדה ממלכתית בדלתיים סגורות, בה יעמדו ראשי הדיינים שאחראים על המשפט ואמונים ביושרם על העם. לא בפרסום כדי לא לפגום במוסד כמוסד, ולא לערער את המערכות השלטוניות וליצור סערות חברתיות ופוליטיות שלא הוכחו באמת.
לצערנו כיום זה לא נעשה אלא נהפוך הוא. יש היום אינטרס תקשורתי גדול מאוד ומגמות פוליטיות גדולות. השיטה הנוכחית מעודדת מצבים כאלו לצורך מגמות תקשורתיות ופולטיות.
אינני פוסק שראש הממשלה זכאי, אינני יודע מה עם ראש הממשלה, צריך לחקור, אבל ברור לכל שיש כאן מגמות פוליטיות.
לכל הדעות, אם ידוע שיש אינטרסים פולטיים שבוחשים ויש גורמים מממנים כדי להפיל את ראש הממשלה שלא באמצעות הקלפי, אז בוודאי גם ברמה המעשית, עולם המשפט זהיר בקבלת עדות כזו.
אכן כן. זאת המושכלות האדירה של משפט התורה. לא כי דמו סומק טפי. דמו לא יותר אדום מדם אדם רגיל. לחלוטין אין הבדל בין אדם רגיל לראש הממשלה או שר, אלא יש אנשים שמייצגים מוסדות שלטון ואסור בשום פנים ואופן לגרום לכך שהעם יאבד אמון במוסדות השלטון.
ראו כיצד מן הרגע שנשיא הורשע ויש פרסום גדול, איבדו האזרחים את האמון במוסד הנשיאות. אותו דבר ראש הממשלה, אותו דבר שר, אותו דבר רב. גם רב גדול צריך להרשיע אותו במידה וצריך להרשיע אותו, אבל לא בפרסום כי אז אנחנו פוגמים במוסד הרבנות.
צריך להיזהר לא לשבור את החבית ולשפוך את יינה. צריך לדעת איך לטפל טיפול נקודתי אמיתי. אפשר לא לקבל את האיש, אבל לא את המוסד כמוסד. אפשר להרשיע אדם המקרה שהוכחה אשמתו, אבל לא לפגוע במוסדות השלטוניים.
ה' יהיה בעזרנו שתתקיים בנו הנבואה "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".
כיצד יסביר רבנו הרמב"ם הגזירה בדווקא על הסיכה אף שנועדה להעביר את הזוהמה?
מדוע לא ראו חכמים לגזור בט' באב או לאבלים איסור על השימוש בסיכה המיועדת להעביר את הזוהמה ?
מהם היתרונות של משפט התורה בנושא השבת אבדה ביחס לחוק הקיים במדינת ישראל?
בנסיבות של ימינו שאין מקום להכריז על האבדה, מה על המוצא לעשות?
מה מציע הגאון הרב פיינשטיין למוצא אבדה שקשה עליו שמירתה עד לגילוי בעליה ביום מן הימים?
באלו נסיבות זכאי המעביד התובע להשבע וליטול כפי תקנת חכמים?
באלו נסיבות יחייבו את העובד הנתבע להשבע שלא גנב או לשלם למעביד תמורת הגניבה?
האם זכות שאר הדיירים למנוע ממנו לאכסן אף אברכים הלומדים תורה או שאינו יכול לעשות חסדים ע"ח מישהו אחר?
האם חייב להגדיל השתתפות בהוצ' אחזקה של הרכוש המשותף שכן השימוש בו גדל עקב הימצאותם של האכסנאים?
האם מס' הנפשות הינו הפרמטר הבלעדי כמפתח לקביעת % השתתפות בהוצ' הבית המשותף או שישנם פרמטרים נוספים?
אמר לי מישהוא שדיבר עם מארי קאפח שאמר לו מארי שאין תוקף לדיני ממונות של תורה מול חוקי המדינה והרשיות המקומיות ושאין עניין לדון בדיני תורה כשיש כאלה (ושזה אפילו נוגד את דין התורה). מהו טעמו של מארי (מצד דינא דמלכותא דינא, מצד שדיני ממונות של תורה ניתנו רק למציאות שאין חוק אחר וכו') ומה דעת הרב?
במה יפה כוחו של הכלל: "כל הקודם זוכה", האם זכות קדימה עדיפה ולא יוכל לשריין מקומות למי שטרם הגיע?
קנה כרטיסים גם לאחרים, האם רכישת הכרטיסים מעניקה להם עדיפות הגוברת על המקדימים לבוא לארוע?
בנסיבות של הסעות חינם לארוע, מהי הדרך שיהיה רשאי לתפוס מקומות ישיבה לאחרים?
מהתעלמות הרמב"ם, האם ניתן להסיק שמחייב בקידוש במיוחד כשחל בשבת או שאין לקדש ע"מ שלא להסתבך באיסור ברכה לבטלה? מדוע שאלה זו התעוררה רק אצל האחרונים והרי מדובר במקרים שכיחים ואעפ"כ לא נמצאה התייחסות מימות המשנה ועד לראשונים? מה מאותתים לנו חז"ל בתקנתם שתפילת מוסף של יוה"כ "תדחה" את המוסף של השבת למרות שקדושתה רבה יותר?
שלום לרב 1- האם צריך לברך על בשמים בהבדלה שעושים במצואי כיפור? 2- האם צריך לברך אחרי הצום את הברכה שעשה לי כל צרכי? 3- האם מותר לקפל את הטלית ביום שישי הזה אחרי תפילת ערבית של יום כיפור או שכדאי להשאיר אותה לא מקופלת ?
לק"י למו"ר השלום והברכה. א. מה הפשט של המשנה "תשובה תולה" וכו' וכ"פ בהל' תשובה. ב. לאיזה צד היו"ד שבתפילין צריכה להיות לצד הגוף או כלפי חוץ? ג. מדוע רבנו גורס תלמיד חכמים ולא תלמיד חכם ביחיד? ומהו ההבדל בין תלמיד חכמים לתלמידי חכמים? ברוך תהיה מכל העמים