האם קריאתו של שליח הציבור "כהנים", טרם קירוי ברכת כהנים, נחשבת הפסק?

האם בימינו ניתן להסתפק בהצהרתו של מי שאינו מוחזק ככהן או שיש לדרוש ממנו עדות תומכת לכך?
באלו תנאים יתחייב אדם זה בכל האיסורים החלים על כהנים ולמרות זאת לא יחשב ככהן לכל דבר?
האם יש לסמוך על מנהג בכל מקרה גם אם מקורו בטעות?

הרמב"ם פסק שכהן שטרם נתמלא זקנו מנוע מלפרוש כפיו משום כבוד ציבור, האם גם כאשר הציבור מוחל על כבודו?

בנסיבות שכל הציבור עמי ארצות ואין מי שיכול להיות ש"צ מלבד אותו נער, האם אז יהיה רשאי לשמש ש"צ?

היש להתחשב בכבוד הציבור שלא יפגע ולהתיר נשיאת כפיים בנסיבות של ימינו אף למי שטרם נתמלא זקנו?

מתי יש לומר "כהנים", לפני הברכה "אשר קדשנו בקדושת" או לפני "יברכך"?

האם יש לחשוש להפסק מצד השליח ציבור כאשר הוא אומר "כהנים"?

איך מגשרים בין השיטות שאחת דורשת מש"צ לומר "כהנים" ואילו השניה מטילה זאת על החזן?