סדרת שיעורי הרב יוסף קאפח זצ"ל על הספר הנבחר באמונות ובדעות לרס"ג - רבינו סעדיה גאון
בשיעורים אשר יצאו בדיסקים על ידי מכון מש"ה מוסיף הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל רקע לנלמד ומרחיב בהסבר רחב ממה שכתב בהערותיו על הספר. הלימוד חי קולח ומעניין, וגם השואלים מוסיפים עניין וידע בחומר הנלמד. הרב מדבר עברית בהיגוי תימני, ולפעמים עברית בהיגוי ספרדי.
ההקלטה באדיבות יחיאל קרואני ונתנאל מלמד. הפקה וניהול: שלמה חמדי. עריכה: איתמר כהן.
תכנים לקריאה נוספת
דרישה למתים
לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, באתר: http://www.col.org.il/show_side_art2.asp?99 של חב"ד מצאתי מה שכתוב בהמשך: ה'אהל' הוא מקום קבורתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זי"ע, בסמיכות לחותנו, האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זי"ע. המונח 'אהל' מתייחס לבניין שנבנה מסביב מקום מנוחת הצדיק. כל מי שבא אי - פעם במגע עם הרבי, חש כמה אהבה ותשומת - לב אישית העניק הרבי לכל יהודי באשר - הוא, ללא הבדלי עדות ומעמדות.
השקפה - ניסים
שלום לכבוד הרב
ברצוני לשאול שאלה על פירוש המשנה לרבינו . פרק א' בברכות משנה אחריתא
רבינו מפרש את מעשהו של ראב"ע כמעשה טבעי [הכוונה לשערות הלבנות שעיטרוהו]
ואילו בגמרא מפורש בצורה ברורה שמדובר בנס, וכך פי' רש"י.
כיצד ניתן ליישבו ?
בברכת תזכו לשנים רבות שמחים במועדים טובים
חן בן יששכר תוהמי- קרית ארבע
חלום
שלום לכבוד הרב, חלמתי על צדיק שאמר לי שיש לי נשמה של רשע וצדיק, ואני צריך לדחוק את הנשמה של הרשע, ולקרב את הנשמה של הצדיק, והוא אמר לי שהנשמה של הצדיק זה אחימלך, ונשמה של הרשע זה הבל, ואני הסייחסתי לכל הענין הזה בספקנות, כי איך אפשר שיהיה לאדם שני נשמות, אבל אחרי תקופה פתחתי את הזוהר באופן אקראי, וביקשתי מהשם שיפתח לי במקום ששייך אלי, ואז נפתח לי שהזוהר כותב שמנשמות הבל וקין יוצאות נשמות של צדיקים ורשעים לכל העולם, ולפי זה אני חושב שאולי החלום כן נכון, כי איזה סיכוי יש שאחלום על דבר שמעולם לא חשבתי, וגם לא ידעתי, השאלה שלי מה אני צריך לעשות בעקבות זה?
האם בשם 'חופש הביטוי' מותר לבזות אף את שופטי ישראל או רק את הסמלים והערכים של תורת ישראל?
שאל השואל ואמר, כיצד עלינו להגיב מול תופעות מאוד מקוממות כגון: אנשים אשר משווים חס ושלום את הרב הראשי לישראל למנהיג החומניסטי או מזלזלים בתפילין על ידי הצגתם בראש שר החינוך במסגרת הרצון שלהם לבקר ביקורת מסויימת או אותה פרופסורית לחינוך ותרבות אשר מתנגדת שבמרחב הציבורי לידה יניחו תפילין, או כל אותם אלה אשר טוענים שכל התייחסות או הגד דתי בציבוריות, כי בבחינת הדתה. האם, כך אומר השואל, נכון לקרוא להם רשעים גמורים, אפיקורסים, לא יהודים? כפי שיש כאלה שמכנים אותם אם זו הדרך או שמא אולי צריך להכיל אותם, צריך לדעת איך לקרב אותם וכו'.