שעת אכילה כשעת מלחמה.

בעקבות דברי המנוול חסן נסראללה שר"י על כך שיש בידיו חלקי גופות של חיילי צה"ל הי"ד, לפי רבנו, האם מוטלת חובה הלכתית על שלטונות המדינה והצבא, או על כל יהודי אחר שיכול לעשות זאת, לחפש ולהביא את הגופות כולן לקבר ישראל? האם יש מושג של "נתייאשו מלקברו"? האם יש רף של "אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם" - האם לא מדובר על גופות, או שמא ק"ו גופות ?

לק"י שלום לכבוד הרב,
בסנהדרין דף ע"ב ע"ב רש"י מפרש את ד"ה "איתיביה רב חסדא לרב הונא" כדלהלן: "אין נוגעין בו, לפי שאין דוחין נפש מפני נפש..... התם משום דאפילו לא מסרוהו לו היה נהרג בעיר כשיתפשנה יואב, והן נהרגין עמו; אבל אם היה הוא ניצול - אף על פי שהן נהרגין - לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן; אי נמי משום דמורד במלכות ה'; והכי מפרש לה בתוספתא דתרומות פ"ו)". שאלות:
1. לעניות הבנתי, הדין, אליבא דרש"י, הינו כדלקמן:
א. אם הנמסר יהרג יחד עם בני כל העיר בכל מקרה, בין אם הנמסר חייב מיתה ובין אם לאו, יש למוסרו.

לק"י כבוד הרב שלום וברכה,
האם מותר לי לשמוח על נפילת האויב ברצועה? ואם מה שמותר זה "לשמוח על נצחוננו" מה בדיוק הכוונה? איך זה מסתדר עם חגיגות פורים בשושן הבירה, חנוכה ועוד הרי ברור שהניצחון הוא תוך כדי נפילת אויבנו. וה' יסייעהו בדבר תורתו. מןהוא מן אלחשמונאי..