גבולות ההספדים והבכי על המת

כיצד יש להתייחס למי שנלחם נגד תורת ה' ברמה אידיאולוגית עמוקה, האם להמשיך ולכבד את זכרו?

האם בכל מקרה יהיה דינו של המתאבד כדין המזלזל בתורת ה'?

האם ניתן לומר על מי שצווה גופתו למדע שהינו כופר בתחיית המתים ובגלל זה לא יתאבלו עליו?

האם ישנם נסיבות שאבל רשאי לקום מאבלו תוך "השבעה" ואולי אף ביום הראשון לאבלו?

מהו הטעם של ההגבלות שהוטלו על האבל בדרכי ישיבתו והאם יש להחיל אותם אף בשבת?

האם אבל רשאי במהלך "השבעה" להשתתף בחופת בניהם או שיש לערוך החופה במקום ישיבת האבלים?

האם מותר להוסיף בבהמ"ז כאשר האבלים אינם יכולים, מסיבות בריאותיות וכד' להימצא בביתו של המנוח?
כנ"ל לגבי אדם שנפטר ל"ע ואין לו קרובי משפחה החייבים באבל עליו?
האם יש קשר בין הלכה זו לבין תוספת ברכות הנישואין בסעודת מצווה בהעדרותו של החתן?

דברי הספד שנשא מו"ר הרב רצון ערוסי בניחום אבלים על המנוח שמעון עמר ע"ה